Prince Charming 2

=14=

זאין-

"אתה בא זאיני?" ליבי החל לפעום במהירות.
זה מרגיש כל כך נכון, כל כך טוב.
"כן כן" מלמלתי, עדיין מרגיש את ליבי פועם במהירות, כל חלק בגופי בוער.

עלינו על האוטובוס הוא שילם עלי.
לא דיברנו, היה רק שקט צורם בינינו.
שקט מביך.
חשבתי על איך לפתוח שיחה מעניינת, שלא יהיה יותר שקט.
שום דבר.
ריק
מוח ריק וחסר תועלת!

"נלך לחדר שלך, תיקח את הציוד, אתה הולך לסיים את העבודה הזו" אמר ליאם
"אני מקווה שאני לא ארדם עם הצבעים" צחקתי מנסה להקל על האווירה
"אז אתה תצטרך להגיש את עצמך למורה" צחק
"אולי אני אצייר אותך" צחקתי
"אוקיי" אמר
"א-אני צחקתי"
"אני יודע" חייך ודחף אותי לחדרי "מהר אין לך את כל הלילה"
לקחתי במהירות את הציוד שאני צריך ויצאנו לאגם.
משהו בו מאוד מושך אותי.
לא דיברתי רק על ליאם...

הגענו לאגם, היה חשוך אבל מזל שעצרנו אצל ליאם ולקחנו פנסים גדולים.
הוא אמר שאמה קנתה את זה.
ליאם עזר לי למקם את הכל
"אני לא יודע מה לעשות!" צעקתי מתוסכל
"אתה לא אמור לדעת" אמר ליאם
"ממש פילוסוף" אמרתי בכעס.
"אתה לא רגוע, נכון שאתה צריך להגיש את העבודה מחר בבוקר, אבל אתה בחיים לא תסיים אותה אם אתה לחוץ" אמר מניח את ידיו על כתפיי.
גופי מתחת למגעו מרפה את עצמו, ללא שליטתי.
"מה אתה מציעה?" סובבתי את ראשי מעט, כדי לראות את פניו
"מים תמיד מרגיעים" חייך התקדם לאגם תוך כדי שפושט את בגדיו.
"מה אתה עושה!?"
"שחייה לילית" חייך קופץ למים
"חכה לי!" רצתי מהר מוריד את בגדיי ונכנס למים החמימים.
"למה המים נעימים?" מלמלתי לעצמי
"זה בגלל שלמים לקוח זמן לקלוט ולהתחמם מקרני השמש, ועד שהוא מתחמם קר בחוץ" אמר ליאם מאחורי גבי
"אתה טיפש! הבהלת אותי!" צעקתי מכה את חזהו החסוף, כה שרירי וחזק.
ראעאר!!!! (סליחה אני אלך לי- Joe)
ואז זה הכה בי,
אני באמת הולך לצייר את ליאם!
"זאיני?" שאל בדאגה
"החוצה מהמים, אתה פשוט! ואוו" הנחתי נשיקה על שפתיו ורץ למחוץ לאגם
"מה קורה פה?"
"אתה ההשראה שלי! תן לי לעבוד!"
"אני צריך לעמוד ולא לעשות כלום?" התחיל לעשות כל מיני פוזות שונות, עושה סיבובים כאילו הולך על מסלול דוגמנות.
"תפסיק זה מטומטם" צחקתי
"אני נעלבתי!" קרץ

-עבר שעה-
"נו אני רוצה לראות!"
"לא שוב ליאמו! תחכה!" התעצבנתי, כל חמש דקות הוא עושה את זה מאז שהתחלתי.
"טוב" מלמל
"תודה" נתתי לידיים שלי לעשות כרצונם משהו בי התעורר כאילו המודע שלי נכבה ונכנסתי לעולם משלי שכולו ליאם.

-עוד שעה-
"זאין" הרגשתי את נשימותיו על העורף שלי
המהמתי
"התגעגעתי אליך" הוא לחש, המהמתי, זה כל מה שיכולתי לעשות.
הנוכחות הקרובה שלו, חום גופו, הקול שלו נמוך וסקסי גורם לרגליים שלי לרעוד.
אני מרגיש חלש וכל כך קטן לידו, אבל גם מרגיש שאף אחד לא יכול לפגוע בי כשאני איתו.
"אתה לא יודע כמה חסרת לי" החלה לנשק את שקע צוורי
"אני תא" לחשתי מנסה להמשיך את הציור בידיים חלשות ורועדות.
"אתה כל כך יפה, כמו שאני זוכר" יכולתי להרגיש את החיוך שלו וזה גרם לי לחייך גם.
"אתה​ עושה אותי כל כך שמח" קירב את גופי הקטן אל גופו השרירי,
זאין די להיות כזו נקבה!
"אני אוהב אותך" הוא מלמל, המהמתי בהנאה
גרוני נחנק, לשוני נדבקה, אני לא מכיר אותו!
גוף מטומטם! אני מחליט עליך מה לעשות.
אני לא מכיר אותו! לא זוכר אותו!
אבל גופי הפך להיות אדון לעצמו, ידיי עזבו את הפלטה של הצבעים ואת המכחולים.
רגליי הסתובבו עליו.
נישקתי אותו לאט, הוא לא היסס מחזיק בי בעדינות, זה מרגיש כל כך טוב.
"מממ-" קול הנאה ברח מבין שפתיי
"התגעגעת אלי?" לחש לבין שפתיי
"עא-כ-כען"
"אני רואה" חיוכו היה על אוזניי, אל תעשה את זה! אל תשחק איתי!
"ליאם?"
"מה אתה רוצה זאין?"
"א-אני לא יודע" קולי נשמע מתוסכל
"אני יודע" המהמתי "לסיים את העבודה שלך" הניח נשיקה נוספת על שפתיי להתרחק ממני, והקור פגע בגופי, הוא כה רחוק, מה אתה עושה טיפש!
לא נתתי לא להתרחק יותר מידי משכתי בידו אליי.
אם אתה לא לוקח שליטה, אני אעשה את זה!
תקפתי את שפתיו, חיה התפרצה ממני, המשיכה שלי אליו היא כל כך חזקה שאני לא שולט בעצמי.
ידיי טיילו לאורך כל גופו מקרב אותו אלי יותר ויותר, הוא לא עוצר אותי, מעולה!
התחלנו לצעוד לאחור, שפתיו על צוורי בחיפוש אחרי הנקודה המתוקה, הוא מוצא אותה כל כך מהר, כאילו הוא יודע איפה היא נמצאת.