אני נעלמת...
סליחההה!
______________
ליאם-
לסיים את היום ולשכב על המיטה ולדעת שהמקום לצידך תמיד תפוס, זה נחמד, מחמם את הלב.
לסיים את היום ולראות חושך, ריק, זה כואב.
אני לא רוצה להיות לבד. אני לא יכול. זה קשה.
נשכבתי על המיטה, שלחנו עוד שני חיילים, אני מקווה שם יסתדרו ומצאו אותם.
זאין.
הרמתי את ידי מסתכל על הטבעת שנמצאת עליה.
זאין, אם הייתה קרוב אלי היא הייתה זוהרת, כמוך.
אבל אתה רחוק, כל כך רחוק, חשוך שום אור.
דמעות ירדו מעיניי, לא עצרתי אותם. כל כך הרבה כאב בפנים, אני מרגיש כל כך לבד, הבדידות הזו כואבת.
אמא אבא סליחה שאני לא המלך שלימדתם אותי להיות.
אני לא המלך שהאנשים שלך, אבא, רוצו.
"ליאם, אתה צריך משהו?" קולו של אשן נשמע.
"לא" לחשתי
"מים?"
"לא"
"משהו אחר אולי?" התיישב לידי
"כן"
"מהו רצונך שליטי?" חייך
"תישאר פה" הדמעות זרמו להן מחדש "אני לא רוצה להיות לבד" מלמלתי
"אני פה" ליטף את ראשי
"אני לא מבין למה כולם עוזבים אותי"
"ליאם, אף אחד לא עוזב אותך, כולם פה איתך אתה יודעת את זה" חייך
"אז למה זה מרגיש כל כך לבד?"
"אני לא יודע אבל אתה צריך לנוח עכשיו"
"אז אתה לא הולך?" אחזתי בידו
"לא הולך" צחק
"יופי" מלמלתי
"זאין!" צעקתי "הצלחנו!" צחקתי, חיוך ענק על פניי
"כן! זה מדהים!" צחק רץ אלי
"נוכל להישאר פה, ביחד" חייכתי מלטף את פניו
"כן...ביחד"
"ליאם! הם פה!" צעקה נשמע, אשן.
"כן!" קמתי במהירות מתעלם מהסחרחורת שתקפה אותי ויותר החוצה.
"ליאם! חולצה!" צעק עלי אשן
"זה לא משנה!" הוא צחק ורץ איתי
"הוד מהלתך, עליהם להיכנס למקום חם, הם בילו בקור ואיבדו דם" לואי והארי לחייל נוסף היו שכובים על האדמה פצועים ועורם איבד את ציבעו החיי
"מה קרה להם?" שאלתי
"כנראה הותקפו"
"וזאין!? פרמין?!"
"מגיע עם החייל השני"
"אז תתחילו לטפל בהם!"
"כן הוד מהלתך" רצו ותחילו הטיפול
"ליאם? זה לא מוזר שלואי, הארי וראינר נפצעו אבל זאין ופרמין יחסית במצב טוב יותר מהם" ציין אשן "גם החיילים האחרים, ששלחת לפני, גם גם פצועים יותר מזאין ופרמין"
"אז מה? הם עשו את העבודה שלהם" מלמלתי
"אבל זה לא מוזר? כאילו אני הייתי מצפה שהקבוצה השנייה ששלחת תפצע פחות לעומת זאין ופרמין, כאילו הם היו יותר זמן מתחת למתקפה"
"זה לא משנה אשן, העיקר והם בסדר, שכולם בסדר"
"וליאם, על אתמול. איך אתה?" לחש
"תודה על הדאגה, מצטער על שהייתה צריך לראות אותי במצב כה חלש"
"כן כן, אבל איך אתה?"
"בסדר" אמרתי
"אתה חושב שתנצח!?"
"כן מריה! את לא יכולה לקחת את מה ששייך לי!"
"המשפחה שלך לקחה משהו שלא שייך להם!" צעקה "זו אשמתם!"
"זה למה כל ההרג הזה?"
"ליאם אין טעם לדבר איתה" הארי לחש
"תפסיקי, תעצרי את זה! אין צורך לעוד מוות!"
"אני לא חו-"
"אשן, לא! מה אתה עושה!?"
"מה שאת לא הייתה מסוגל לעשות, כי אתה חלש מידי"
YOU ARE READING
Prince Charming 2
Fanfiction-ספר שני- If they stand behind you, protect them. If they stand beside you, respect them. If they stand against you, defeat them. דירוג הכי גבוהה #4 בזיאם גמור👏
