LIMERENCE // Hebrew // Jikook

<2>

כמות הידע שלא ניחנת בו, גורמת לתעלת מריאנה להיראות כמו בריכת שחייה לפעוטות.

^^^

ג'ונגקוק היה בטוח שלמין יונגי היתה משאלת מוות.

אחרת למה שהבטא בעל פני הבובה (שתמיד לקח אותו לאכול שיפודי טלה, בהערכה רבה) השכיר לו את הדירה שלו, כשהיה אומגה בבית השכן?!

תקרבו את שתי הידיים שלכם אחת לשניה ותלחצו אותם חזק ככל יכולתיכם. מושלם.

ככה קרוב.

ג'ונגקוק היה ככה קרוב לקבל קריסת מערכות והבלגן וורוד השיער והמתוק מעבר לחלון ממש לא עזר.

וגם לא עזרה העובדה שהבלגן וורוד השיער המדובר היה לא אחר מאשר פארק ג'ימין. הפארק ג'ימין.

ה'יש לי פנים כמו של פסל, שיער כמו סוכריה, גוף של דוגמן, קול של מלאך' פארק ג'ימין.

עם כמות עצומה של 10 מיליון עוקבים ביוטיוב (ועדיין ממשיכים לעלות), הנער בן העשרים ושלוש היה 'המלך של יוטיוב' (לא, זאת לא היתה כותרת שהדביק לעצמו או שניתנה על ידי המעריצים), ולא היה אף אחד שהיה לפחות קצת מעורה במה שקורה ביוטיוב שלא ידע מי זה פארק פאקינג ג'ימין.

ג'ונגקוק לא אומר שהוא היה לגמרי מוקסם מהנער, אבל זה בדיוק מה שהוא אומר.

אז תדמיינו את ההפתעה של ראש הקוקוס (תצחקו כמה שתרצו, אבל השיער החמיא לו, אז הס), כשהוא חזר מחדר הכושר מסריח, מזיע ומטונף כדי לקחת בקבוק מים, וראה את הפלא השמיני של העולם.

פארק ג'ימין.

בחולצה שהיתה הרבה יותר מדי גדולה למידותיו.

ישר מהמיטה.

מכין לעצמו קפה.

ג'ונגקוק כמעט נחנק מהמים שלו.

האלפא המשיך לגמוע מהבקבוק, ואז הציץ לכיוון ג'ימין בפעם השניה רק כדי לגלות שהאומגה עמד עכשיו בגבו אליו, מערבב את הקפה שלו.

בזמן שמיקם את בקבוק המים שלו על השולחן ליד כף רגלו, ג'ונגקוק עמד לצאת מהחדר כאשר הפלאפון שלו התחיל לצלצל. בלי לבדוק מי זה (היו לו דברים חשובים יותר לבדוק), הוא ענה לשיחה ודיבר אל הרמקול.

"הלו?"

"היי, אידיוט, איך הקן החדש?"

"הובי היונג, אני איש זאב, לא יונה. אין לי קן."

"כן, כן... אבל איך המקום? איך השכנים?"

"עוד לא פגשתי אותם." הוא לא פגש את ג'ימין.  זה היה רק סקס מבטים רגיל.

"לא פגשת אותם, אבל ראית אותם, ודפקת אותם בעיניים."

"לא, אני לא!"

"בוודאי שכן."

"למה אני טורח להמשיך להיות חבר שלך?"

"כי אתה אוהב את התחת הזה."

"יונגי היונג אוהב את התחת הזה."

"אמת, אבל האהבה שלך אל התחת הזה גם היא מטורפת."

"הו, למען השם." ג'ונגקוק העמיד פנים שהוא עצבני על חברו הטוב, אבל שניהם ידעו שהוא היה הורג בשביל הוסוק.

בנוסף, ג'ונגקוק לא הוריד את עיניו מהאומגה. אפילו לא לשניה.

אז, כשהוא ראה את היוטיובר וורוד השיער מסתובב, בקושי היה לו זמן לסדר את מחשבותיו כשעיניהם נפגשו.

מה זה לנשום? ג'ונגקוק לא ידע.

לפני שהאלפא יכול היה להבין מה לעשות, ג'ימין חייך ונפנף במתיקות אל ג'ונגקוק, סומק קל מקשט את לחייו.

חושיו של ג'ונגקוק עברו למצב של חוסר שליטה.

הוא גיחך וקרץ לג'ימין, והסתובב כדי ללכת, לפני שיהיה חייב להסתכל על פניו של האחר במבוכה.

למה לעזאזל הוא היה חייב לקרוץ?

"למה אני פאקינג הייתי חייב פאקינג לקרוץ?! פאק!!!" הוא צעק אל הפלאפון.

"אחי," היה כל מה שהוסוק אמר, לפני שג'ונגקוק שמע צחוק מהצד השני. הוא ניתק את השיחה וזרק את הפלפאון שלו (ואת עצמו) על המיטה.

חיוכו של ג'ימין היה הדבר היחיד במוחו.

ג'ונגקוק יצר לעצמו פתק מנטלי לקנות ליונגי זוג חדש של אוזניות וכרטיס מזמר של 'תודה רבה'.

ואז לוודא שימות מוות איטי ומלא בסבל.