LIMERENCE // Hebrew // Jikook

<4>

הדרך היחידה שבה תוכל להידפק היא לעמוד ליד הקיר ולחכות לפטיש.

^^^

אם אמו של ג'ונגקוק היתה רואה באיזה ביטחון הבן שלה התנהג עם אחד מהאומגות הפופולארים ביותר באינטרנט, היא היתה מכינה מסיבה ענקית לכל המדינה.

ברצינות.

כגור, ההורים שלו חשבו שהוא יהיה אומגה בכלל, בגלל כמה שהיה ביישן ומאופק. לא שהיה אכפת להם, אבל תדמיינו את ההפתעה שלהם כאשר בנם שחור השיער, המגמגם, הביישן היה אלפא.

לא אומגה, אפילו לא בטא.

אלפא.

אם כבר מדברים על מראה חיצוני מטעה.

אחרי שהחזיר לג'ימין את החבילה שלו (ומודה לאלים שגרמו לשליח להתבלבל), האלפא בן העשרים סגר את דלת הדירה שלו מאחוריו והלך במהירות אל החדר שלו, שם הוא נפל על המיטה.

עם הפנים למטה.

באמת, זה קרה הרבה מאז שעבר לדירה הזאת.

ועבר רק שבוע!

אולי זה היה קשור לאחד מהשכנים.

'כן, אולי כמו אומגה וורוד שיער מסוים אחד.'

מתרומם ממיטתו, ג'ונגקוק הסתכל על הקופסא היחידה שעדיין לא פרק.

ציוד הצילום וההקלטה שלו.

'מתי היתה הפעם האחרונה שבה העלתי סרטון?'

האלפא פתח את המחשב הנייד שלו ובדק את היסטורית ההעלאות שלו.

לפני שבועיים.

שיט.

הוא פספס את ההעלאה של שבוע שעבר!

'אבל העוקבים שלי יודעים שאני עסוק בפריקה. זאת הסיבה שאמרתי להם... אוקיי, זמן לבחור שיר.'

הוא קפץ ותפס את הגיטרה שלו, מפלס את דרכו אל הסלון.

לא, הוא לא עשה את זה כדי שג'ימין יוכל לצפות בו מנגן. אל תחיו באשליות.

או... שאולי.

אבל זה היה רק חלק מהסיבה.

בזמן שישב על הספה, מניח את הגיטרה על ירכו, ג'ונגקוק גלש ביוטיוב בחיפוש אחר השיר המושלם.

המון שירים מעולים.

אבל הוא לא יכל למצוא את האחד המושלם.

ג'ונקוק שרבב את שפתיו בכעס, בזמן שאצבעותיו תופפו על הגיטרה שלו, מניח את סנטרו על כף היד שלו והסתכל מחוץ לחלון הענק.

הו, אלוהים אדירים.

ג'ימין היה בדיוק שם.

הוא אפילו לא הסתכל על ג'ונגקוק והניח מגזינים על השולחן המרכזי.

נורמאלי.

זה עדיין היה מספיק כדי לגרום לצווארו של ג'ונגקוק לקבל גוון בורדו, שגרם לכך שהאלפא יפנה את ראשו במהירות אל מסך המחשב שלו.

הוא עדיין לא היה בטוח איך הוא באמת יצא אלפא. טוב, נו.

כשהסתכל על המחשב הנייד, הוא נזכר למה הוא הביט אל מחוץ לחלון מלכתחילה.

השראה.

באנחה, היוטיובר הסתכל החוצה, ובדיוק באותו רגע, ג'ימין סיים לסדר את הדירה שלו והציץ למעלה רק כדי לפגוש במבטו של האלפא.

'אלפא ג'ון, אם אתה הולך לקרוץ גם הפעם, אני נשבע...'

לפני שג'ונגקוק יכל אפילו למצמץ, חיוך יפהפה חצה את פניו של ג'ימין, כאשר האומגה נופף אליו.

'אני יכול למות מאושר סוף-סוף.'

ג'ונגקוק גיחך ונופף בחזרה.

עיניו החומות והרכות של ג'ימין נחו על הגיטרה, והוא הרים את גבותיו בשאלה שקטה.

"אתה עומד לנגן?"

ג'ונגקוק הנהן בחיוך מבויש, וראה את האומגה מצחקק, לפני שהנהן והרים את אגודליו והלך.

הללויה, ג'ון ג'ונגקוק מצא את ההשראה שלו.

בחיוך, האלפא פנה אל המחשב שלו והקליד את שם השיר שהזכיר לו את ג'ימין.

Perfect, של אד שירן.