LIMERENCE // Hebrew // Jikook

<7>

אתה נחמד ובהיר כמו חור שחור, ומטומטם פי שניים.

^^^

ג'ימין היה בטוח שיש לו משיכה לידיים שריריות וארוכות, עם וורידים.

או שפשוט היתה לו משיכה לידיים של ג'ון ג'ונגקוק. 

לא משנה איזה מהם נכון, הדרך שבה האלפא ניגן בגיטרה, השרוולים של חולצתו השחורה מקופלים, שרירים מתקשחים ונרגעים עם המיתרים של כלי הנגינה, הספיקה כדי לגרום לג'ימין לראות את הסרטון החדש ביותר שלו בפעם השמינית להיום.

כן, זה לא כאילו היה לו סרטון משלו לצלם ולערוך. מהם סדרי העדפות?

הוא התכוון לפתוח את תיבת הדואר הנכנס שלו כדי לוודא שלא נשלח אליו שום אימייל חשוב,  אבל החליט קודם להקשיב לקצת מוזיקה, ובכן, דבר הוביל לאחר והאומגה כבר צפה בסרטון שמונה פעמים. ((תיאור מדויק שלי עם סרטונים של Kpop כל פעם שאני צריכה לעשות משהו חשוב))

בדיוק כשחיזק את עצמו ועמד לסגור את היוטיוב כדי לבדוק את תיבת הדואר הנכנס, פעמון הדלת צלצל, מסמן שהוא יהיה חייב באמת לזוז ולצאת מחדר השינה הנוח שלו כדי להגיד שלום למי שהעז להפריע לו.

בשם כל העצבים!

חוצה את הסלון שלו והולך אל הדלת, ג'ימין פתח אותה וקיבל את פניו של האלפא האהוב עליו.

"טאי-טאי!!!" האומגה צרח, זורק את עצמו על האלפא, שרק גיחך ותפס את חברו הטוב שהיה הרבה יותר מדי נרגש.

ג'ון ג'ונגקוק אולי היה הקראש שלו, אבל קים טאהיונג היה האדם האהוב עליו בכל הפלנטה.

"לכבוד מה קיבלתי את הביקור הזה?" ג'ימין צחקק, בזמן שהוביל את טאהיונג פנימה, שם האלפא הוריד את נעליו וישב בנוחות על הספה.

"תנחש." הגבוה חייך.

"התגעגעת אליי?"

"גם זה, אבל יש משהו אחר." האלפא חייך למראה המתיקות של האומגה.

"טאי-טאי, אני אוהב אותך והכל, אבל עוד לא קיבלתי את הכוח של הטלפתיה."

"לא בדקת את המייל שלך? אימייל, אני מתכוון." טאהיונג קימט את גבותיו.

"הייתי בדרך לעשות את זה, לפני שהגעת." ג'ימין קרא, בזמן שרץ אל חדרו וחזר עם המחשב הנייד שלו, יושב ליד חברו הטוב כשהוא פותח כרטיסייה חדשה ויוצא מהיו-טיוב.

"כמה פעמים ראית את הסרטון של ג'ון, צ'ים?" טאהיונג גיחך, כשג'ימין הפך לאדום.

"זה לא עניינך." האומגה מלמל, מחייך כשהאלפא התחיל לצחוק.

"היי, קיבלתי מייל מיוטיוב..." ג'ימין אמר בהיסח דעת, גורם לטאהיונג לנחור.

"באמת? זה לא כאילו אני יודע לקרוא, אתה יודע..."

ג'ימין העיף אותו מהספה.

נשמות תאומות אמיתיות, אנשים.

"אלוהים... אדירים..."ג'ימין אמר, כל מילה גבוהה יותר מקודמתה.

"נשמעת בדיוק כמו ג'ניס, מחברים." טאהיונג צחק.

"הוזמנתי לווידקון!!!" ג'ימין צווח, קופץ על טאהיונג בחיבוק, מה שגרם לאלפא לשאול את עצמו איפה שריריו של האומגה הוחבאו מתחת לגזרתו הרזה והעדינה.

הוא בקושי יכל לנשום, וג'ימין בקושי יכול היה לתת שניים מהפאקים שלו.

"צ'ים... שני דברים. דבר ראשון, אני לא יכול לנשום!" טאהיונג השתנק, גורם לג'ימין לשחרר איתו עם חיוך לא-מאוד-מצטער.

"תודה רבה. ודבר שני, ראית מי נמצא איתנו בפאנל?"

"הו... אתה צודק. חכה רגע." ג'ימין הסתובב אל המחשב שלו.

"הו, אתה איתי! וכך גם ג'ין היונג, יונגי היונג והוסוק היונג, ו... הו אלוהים." ג'ימין עצר בעיניים ענקיות, בזמן שטאהיונג גיחך.

"אני די בטוח שאלוהים לא איתנו בפאנל. אל יווני, אולי."

"ג'ון ג'ונגקוק נמצא בפאנל שלנו..." האומגה עדיין היה בשוק.

"אלא אם כן פספסת את זה שאמרתי 'אל יווני', אני די בטוח שכבר כיסינו את הנושא הזה."

"אהההה!!!" האומגה צווח שוב, קפץ על האלפא שוב וגרם לו לבעיות נשימה, שוב.

בזמן שהוא פחות או יותר התפאנגירל על השכן שלו וחוסם את מאגר האוויר של חברו הטוב ביותר, ג'ימין לא שם לב שמישהו מסוים ראה את האינטרקציה הזאת מהסלון שלו.

והמישהו המסוים הזה היה עצבני. מאוד.

^^^

אל תהיה קוראים שקטים, הצבעות ותגובות מממממש נותנות מוטיבציה :)