LIMERENCE // Hebrew // Jikook

<3>

תפסיק לקרוא לעצמך חתיך אש. הדבר היחיד שתוכל לגרום לו להידלק יהיה הגז.

^^^

"מה קורה, חבר'ה? ברוכים השבים לערוץ היוטיוב שלי! היום יש איתנו אורח מיוחד!" אמר ג'ימין, מצביע על נער בלונדיני שישב לידו, שצחקק ונופף אל המצלמה.

"היה חברים, אני ג'ין!"

"אז, בסרטון האחרון, שאלתי אתכם מה תרצו לראות בשבוע הבא, והדרישה הפופולארית ביותר היתה אתגר בית הזנגביל! איזה סמים לקחתם? עכשיו מרץ!" ג'ימין צחקק, מוציא שתי קופסאות גדולות  למרות זאת.

"אז, איך זה עובד? צריך לשים שעון עצר, או..." אמר ג'ין, בזמן ששני האומגות הוציאו את כל המצרכים.

"כן... אני מתכוון, אני חושב שכן... זה מה שהיוטיוברים האחרים עשו, אז..." ג'ימין מלמל, מארגן את המצרכים  מלפניו, ואז לוקח את הפלפאון שלו ולוחץ על שעון העצר.

"אוקיי, אז אני שם שעון על 15 דקות. מי שיש לו בית שנראה טוב יותר בזמן הזה, מנצח. קיי?" ג'ימין אמר, כשג'ין הנהן בראשו.

"טוב, 3, 2, 1, ו-מתחילים!" האומגה ערבב את המצרכים, מניח את ארבע קירות הבית קודם, משתמש בזיגוג כדבק.

"תשארו ביחד, יא!" צעק ג'ין, מתוסכל מכך שארבע הקירות נזלו אחד מהשני, בזמן שג'ימין כבר התחיל לעבוד על הגג בליווי הצחקוקים שלו.

זה היה משעשע לצפות בסוקג'ין - שהיה לו ערוץ של בישול, ביקורת מסעדות, וטריקי בישול בעל 4 מיליון עוקבים - מתקשה עם אוכל, בזמן שג'ימין, ששמו האמצעי היה מגושם, עבר את האתגר חלק, מזמזם תוך כדי לצליליו של שיר מוכר.

זה היה כך, עד שהגג שלו התחיל ליפול.

"לא! אני בטחתי בך!!!" ג'ימין ילל, בזמן שהאומגה האחר צחק ברשעות.

לאחר 15 הדקות, שני האומגות הצליחו ליצור בתים מתפרקים, כאשר הפנים שלהם נראות מקושטות יותר מהמתוקים שלפניהם.

"הפסקת אש?" ג'ימין צחקק, מציע את ידו לג'ין.

"הפסקת אש." ג'ין צחק, לוחץ את ידו של ג'ימין, שיחתם נקטעת בגלל צלצול פעמון הבית של הצעיר.

"אני אלך לראות מי זה," אמר ג'ימין, מתרומם והולך אל כיוון הדלת.

"ג'ימין-אה, אבל-" סוקג'ין לא יכול היה לסיים את המשפט, כי לפני שיכל להגיד לאחר שיש לו זיגוג ליד שפתיו, ג'ימין כבר פתח את הדלת.

ושם עמד ג'ונגקוק.

ג'ימין התפלל להתאחד עם האדמה.

"היי...  החבילה הזאת היתה אמורה להגיע אליך, אבל היא הגיע לתיבת הדואר שלי בטעות..." אמר האלפא הצעיר, מגיש את הקופסא הקטנה שבידיו אל האומגה.

"הו, אלא בוודאי העדשות החדשות שהזמנתי!" קרא ג'ימין, לוקח את החבילה מידיו של השכן שלו.

"ג'ימין-אה, אתה - הו, שלום!" אמר סוקג'ין, מופיע בפתח הדלת עם מטלית רטובה בידו.

"קים סוקג'ין-שי! שלום, זה כבוד לפגוש אותך! אני-" אמר ג'ונגקוק, מותח את ידו הימנית ללחיצה, לפני שהופרע על ידי ג'ין.

"ג'ון ג'ונגקוק, אני יודע. אתה מפורסם, איש צעיר. נחמד לפגוש אותך." אמר ג'ין, לוחץ את ידו של הצעיר.

"מצלמים?" ג'ונגקוק שאל את האומגות, בזמן שהם הסתכלו אחד על השני והנהנו.

"אתגר בית הזנגביל," אמר ג'ימין, כשג'ונגקוק השתעל קלות בלעג.

"בחודש מרץ?"

"כן," צחקק ג'ימין, וג'ונגקוק תפס פתאום את הריח שלו.

כמו לבנדר, תפוז ועץ ארז.

כמו... סוכריות על מקל.

לגמרי ממכר.

"אה, אני בטח  מפריע. אני אלך." אמר ג'ונגקוק, גורם לג'ימין להניד בראשו.

"לא, בדיוק לקחנו הפסקת התרעננות."

ואז, לג'ון ג'ונגקוק לא היה מושג מה השתלט עליו, בסדר?!

מושיט את ידו, האלפא החליק את האגודל שלו לאורך שפתו התחתונה של ג'ימין, לפני שהביא אותה אל שפתיו שלו וליקק את הזיגוג.

"אז אל תיתן לי לעצור אותך, אומגה." הוא אמר בטון נמוך, לפני שנופף לשניהם והסתובב ללכת, משאיר מאחוריו ג'ימין קפוא אחד ואת ג'ין שבע רצון.

"ובכן, הוא לא חתיכת חתיך הורס?"

ג'ימין יכול היה רק להנהן.