LIMERENCE // Hebrew // Jikook

<12>

בייבי, יש לי עקבים גבוהים יותר מהסטנדרטים שלך.

^^^

ג'ימין התהלך בדירתו בלחץ, משחק עם קצה חולצתו, בזמן שניסה להסדיר את נשימתו. מילת המפתח: ניסה.

השעה היתה שש בערב וג'ונגקוק עמד לבוא לערב סרט. עכשיו, ג'ימין היה בדרך כלל בן אדם מאוד בטוח בעצמו. בדרך כלל.

שום דבר לא נכנס תחת ההגדרה "בדרך כלל" בכל הקשור לאלפא. למה? זה ג'ון ג'ונגקוק. אין צורך להוסיף.

ממש כשג'ימין נתן לעצמו שיחת עידוד דוממת על כך ש'ג'ונגקוק הוא רק עוד אלפא' ו'יש לך את זה' ו'בבקשה אל תסכן את הכבוד העצמי שלך', נשמעה סדרה של דפיקות על הדלת הקדמית, גורמת לו כמעט לקפוץ אל מחוץ לגופו.

'הוא עוד לא כאן, ואני כבר מתנהג כמו דביל'.

מתנשף קלות כדי למגר את רמת הלחץ שלו ג'ימין הלך אל הדלת הקדמית ופתח אותה לרווחה, כדי לגלות ג'ונגקוק מחויך אחד עם שתי שקיות של אוכל סיני בידו.

'ואני חשבתי שהוא לא יכול להיות מושלם יותר'.

עם המחשבה הזאת בראשו, ג'ימין חייך וחנק את האלפא בחיבוק צמוד, שהאחר החזיר בצחוק קל. הם רק עמדו שם לחמש דקות טובות כשג'ונגקוק שבר את הדממה הנעימה ביניהם.

"ג'ימיני, אני יכול להיכנס?"

"כן..." האומגה אמר, לא עושה כל מאמץ כדי לשחרר את החיבוק.

"אתה יכול לשחרר, אם כך?" ג'ונגקוק חייך, דבר שהפך לצחקוק, כשהוא הרגיש את ג'ימין מניד בראשו במתיקות.

"אז איך אני אמור להיכנס פנימה?"

ג'ימין זז מעט, והסתדר כך שרגליו שלו היו על רגליו של ג'ונגקוק.

"זוז." האומגה מלמל, מחייך כשאלפא צחק, החזיק אותו חזק וציית, טורק את הדלת מאחוריו.

עדיין באותה תנוחה, ג'ונגקוק הלך אל המטבח והניח את האוכל על השיש.

ברגע שזה נעשה, הוא הבין שלג'ימין באמת לא היתה כל כוונה לשחרר, אז הוא החליט להשתמש בסיטואציה לטובתו. מתכופף מעט מטה, הוא אחז באחורי ירכיו של האומגה והניף אותו למעלה, זוכה בצעקה גבוהה ו"מה לעזאזל, יא שור!" מהנמוך יותר.

ברגשות אשם לגבי עור התוף שלו, הצעיר מהשניים זז לכיוון הספה והתיישב כשג'ימין מעליו, מניח נשיקות על צווארו של ג'ימין ברפרוף.