LIMERENCE // Hebrew // Jikook

<17>

אני מקווה שיום אחד, תחנק מכל החרא שיוצא לך מהפה.

^^^

לג'ימין היה כאב ראש.

היה לו אחד עוד לפני שאפילו פקח את עיניו, לפני שהיה לגמרי ער.

הכאב לא היה מעוור, תודה באמת, אבל הוא היה מהסוג שגרם לך להרגיש מגושם מבפנים ומבחוץ.

הוא ידע שטמפרטורת הגוף שלו עלתה מעט ושהיא תחזור להיות נורמאלית בעוד כמה שעות, והוא הרגיש טיפ-טיפה חלש.

מדכאי ייחום.

האומגה נאנח קלות ופקח את עיניו, ראשו כואב מעט יותר כשעשה זאת, והסתובב כך שפנה אל הצד השני.
ג'ונגקוק פנה אליו, שוכב על צידו, שתי ידיו מתחת לראשו, נחירות עדינות ומתוקות בורחות מפיו.

'כרבולים. אני צריך כרבולים.'

הנער כסוף השיער ליקק את שפתיו כדי להרטיב אותם, והתקדם קרוב יותר אל האלפא הישן.
זה היה מאתגר מעט, כתוצאה מתנוחת ידיו ומרפקיו של הצעיר, אבל ג'ימין לא היה צריך לדאוג יותר, כיוון שג'ונגקוק התחיל לנוע. חש את נוכחותו של ג'ימין קרוב אליו, האלפא מתח את זרועותיו החוצה, עיניו עדיין סגורות, וחיוך קטן מודבק לפניו כששמע את צחקוקיו של האומגה, לפני שהאחרון התכרבל אל חזהו.

"סליחה על שהערתי אותך, ארנבון." ג'ימין אמר, כשהידיין שמקיפות אותו התהדקו.

"זה בסדר, סוכר. מה קורה?"

"הראש כואב. אני מרגיש קצת חם."

שני המשפטים הללו היו מספיק כדי לגרום לעיניו של האלפא להיפקח בדאגה.

"מ-מה?! אתה בסדר? אתה צריך משהו?" האלפא קשקש במהירות, חופן את לחיו החמימה של החבר שלו.

"כרבולים. וזהו."

"בסדר. כן, בוודאי." עם זה, ג'ונגקוק נע מעט, כך שעכשיו שכב על גבו וג'ימין שכב מעליו. "הייחום שלך היה אמור להתחיל היום, לא?"

"כן..."

"הלוואי שיכולתי לעשות משהו כדי לעזור, אהוב."

"אלפא, אני לא גוסס. אני ארגיש טוב יותר בקרוב." ג'ימין צחק וקיבל נשיקה קצרה על קודקודו.

"אני יודע, אבל אני עדיין מרגיש רע..."

"ילד טפשון." ג'ימין צחקק, מנשק את שפתיו של ג'ונגקוק.

^^

"טאי-טאי!!!" ג'ימין צעק, קורע את עור התוף של ג'ונגקוק כתוצאה מכך, בזמן שהוא רץ אל ידיו המצפות של חברו הטוב ביותר במקום הפגישה שלהם בוידקון.

"היי, מוצ'י (הערה: mochi, שם החיבה שארמיז נתנו לג'ימין בגלל שלחייו הרכות מזכירות עוגת סוכר מיוחדת שנקראית מוצ'י. מתוק מדי, אני יודעת :,)). איך הולך, ג'ונגקוק?"