LIMERENCE // Hebrew // Jikook

<16>

מהרגע שראיתי אותך, ידעתי שאני הולך לבלות את שארית חיי בהימנעות  ממך.

^^^

"אף פעם לא אבין למה הם מארחים את וידקון בסן פרנסיסקו ולא בלוס אנג'לס." קונן ג'ימין, מותח את גפיו ומשליך את תיקיו על רצפת חדר המלון.

"סוכר, הטיסה ארכה בקושי חצי שעה." הגיב ג'ונגקוק בחוסר הבעה, מניח את המזוודות בחינניות רבה הרבה יותר מזו של החבר שלו, ואז פונה להכניס קצת תחושת מראית עין לתיקים הזרוקים באקראי של האומגה.

"כן, אבל לוס אנג'לס היא כמו מרכז חיי החברה!" יילל הנער כסוף השיער, צונח על המיטה הכפולה בפיהוק.

"כן, טוב... אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר לגבי זה, בייב." אמר ג'ונגקוק, מתיישב ליד ג'ימין ומעביר את ידו בשערותיו הכסופות של האחרון.

"אני הולך להתקלח." אמר ג'ימין, נשען אל מגעו של האלפא.

"אוקיי, אני אוציא את הבגדים שלך, פשוט תצא עם חלוק אמבטיה."

"תודה, האני באני." צחקק הנמוך, מנשק קצרות את שפתיו של החבר שלו לפני שלקח את כלי הרחצה שלו ונכנס אל השירותים.

לאחר זמן קצר, ג'ונגקוק שמע את המים נפתחים, כשנע אל מזוודתו השחורה של ג'ימין ופתח אותה, מגלה מערך של בגדים, שקופל למשעי ונערם לפי אירועים אליו כל בגד מותאם. הוא נבר בין הבגדים, נזהר שלא ליצור בלגן, והתרצה על חולצה תכלת קצרה ומכנסי טריינינג שחורים, שהוציא החוצה וסגר את המזוודה.

האלפא נע אז למזוודתו שלו והוציא חולצה אפורה קצרה ומכנסיים לבנים רפויים, יחד עם כלי אמבטיה, כי הוא תכנן להתרחץ ברגע שג'ימין יצא.

כאילו על פי סימן, המים נעצרו ולאחר חמש דקות, החוצה צעד ג'ימין עם שיער סחוט וחלוק אמבטיה כל כך רך עד שכמעט בלע את כולו, גורם לג'ונגקוק לצחקק כלפי המראה מלפניו.

"מה?" ג'ימין שאל בחוסר הבנה, זז לכיוון בגדיו, כשג'ונגקוק התרומם וכרך את זרועותיו מסביב לאומגה.

"אתה פחות או יותר טובע בתוך החלוק הזה, סוכר." הוא צחק, גורם לג'ימין ליילל ולסטור על חזהו.

"אני לא טובע בזה, לידיעתך." הוא רטן, משחק עם קולר חולצתו של החבר שלו.

"מה שנותן לך רוח למפרשים, יקיר." ג'ונגקוק צחקק, מניח נשיקה עדינה על מצחו של ג'ימין לפני שפנה להתקלח.

עד שהוא יצא עם מגבת סביב מותניו, ג'ימין כבר שכב פרוש על המיטה, כפות רגליים משתלשלות מצד אחד וראשו מהצד השני. האומגה התכתב עם הוסוק, ואפילו לא הסתכל למעלה כשג'ונגקוק יצא.

"עם מי אתה מדבר?" ג'ונגקוק שאל, הולך לכיוון בגדיו, כשג'ימין סגר את הטלפון הנייד שלו והביט מעלה.

"אני רק--" תשובתו נתקעה בגרונו.

החבר שלו עמד מולו, ישר מהמקלחת, עם שיער סחוט וחזה סחוט, עם דבר מעבר למגבת לעזור לג'ימין לשמור על שפיותו.

ג'ימין בלע את רוקו.

'בשם כל המרובעים...'

ג'ונגקוק תפס את מבטו של החבר שלו וחייך בשובבות, בזמן ששם את הבוקסר שלו ונפטר מהמגבת.

זה לא עזר.

ראשית, זו היתה מגבת, עכשיו זוג מכנסי בוקסר. מכל מקרה, ג'ימין היה חתיכה דקיקה אחת של בגד מלאבד את דעתו.

עדיין מחייך, האלפא החליט להשתמש ביתרון - אמנם מעט מרושע - על מצבו הפגיע של האומגה שלו.

הוא זחל אל המיטה, עליה ישב ג'ימין עם הבעה מטושטשת, ועצר סנטימטרים אחדים מפניו של הנמוך. 

"אתה רק מה, אומגה?"

ובכן, מה אתם יודעים? הבוקסר עדיין היה על ג'ונגקוק וג'ימין עדיין הצליח לשמור על שפיותו.

למרות זאת, הוא חזר בחזרה למציאות וראה את הגיחוך המטופש על פניו של האלפא שלו, גורם לו ללעוג בשובבות.

'ממזר שחצן.'

בשרבוב שפתיים, ג'ימין חבט באצבעו על מצחו של ג'ונגקוק, זוכה ביללת מחיאה מהגבוה, בעוד הוא ממשיך לסטור על חזהו שוב ושוב.

"איה! איה! ג'ימיני! תפסיק! איה!"

"שים. על. עצמך. בגדים." ג'ימין ביטא כל מילה עם סטירה על החזה.

הסטירות שלו לא היו ממש כואבות (ג'ונגקוק ידע שאם המצב יתגלגל לכך שג'ימין באמת יכה אותו, עדיף לו להיפרד מאמא טבע לשלום) והיה רמז של חיוך על פניו.

תוך רגע, האלפא אחז באמותיו של האומגה, אוסר כל ניסיון עתידי להתעלל בו.

"ביקשתי ממך לעצור, אומגה."

"ביקשתי ממך לשים פאקינג בגדים על עצמך, אלפא."

ג'ונגקוק גיחך ומשך את זרועותיו של ג'ימין, מושך אותו קרוב יותר.

"או ש..?"

"אלפא ג'ון, אם ברצונך להמשיך לקבל נשיקות, כרבולים והרבה יותר ממני בעתיד, אתה תהיה ילד טוב ותלבש את הבגדים שלך."

בינגו.

זה היה מספיק לגרום לאלפא לברוח ולשים על עצמו בגדים, בזמן שג'ימין צופה בו בחיוך.

כן, פארק ג'ימין היה לגמרי מאוהב בג'ון ג'ונגקוק.

***
זה גם פרק קצר וגם לכבוד חזרתי, החלטתי להעלות פרק כפול
תהנו~