כלואה בתוכי

פרק 1

"בואי תשבי לידי" הבטתי בגבר שישב על המיטה בגועל, מיצי מרה עולים בגרוני ומאיימים ללכלך את השטיח המסריח שעליו עמדתי אבל במקום זה הכרחתי חיוך על שפתי.

"אתה מבטיח לא לנשוך?" קולי מתוק כל כך ומזויף שהופתעתי שהוא לא שם לב להעמדת הפנים שלי, או שכן ופשוט לא אכפת לו. הגבר הזר גיחך "אני לא מבטיח כלום" הוא קרץ לעברי והחנקתי צחוק כשבמקום לעצום רק אחת מעיניו הוא עצם את שתיהן.

הוא ליטף את המקום על ידו בתנועה מזמינה ואני הכרחתי צחקוק מבין שפתיי. התחלתי לצעוד לעברו, הוספתי דילוג חושני לצעדי ולא פספסתי איך אישוניו גדלו רק מהמחווה הפשוטה הזו, נחרתי בבוז, כל כך קל לפתות גברים. התיישבתי על המזרון המלוכלך, השמלה הקטנה שעל גופי בקושי מגיעה לאמצע הירכיים שלי, החזה שלי כמעט חשוף לחלוטין וידעתי שכל מה שצריך זה רק משיכה אחת קטנה בחוט שנתלה על צווארי והשמלה תיפול מגופי השופע.

ידו הגדולה והמזיעה נחה על הברך שלי ואני כמעט נרתעתי מהמגע הזר, לא משנה כמה פעמים חוויתי את זה אני לא אתרגל לזה לעולם. הוא הצמיד את גופו אליי ואני עיקמתי את אפי בגועל, גלים של זיעה חמה, אלכוהול וריח דגים מתים תקף אותי. "את יודעת את באמת יפיפייה", סומק עץ הציף את לחיי החיוורות והוא גיחך בסיפוק, אילו הוא רק ידע שאחרי שנים של תרגול להסמיק נהפך לקל בדיוק כמו לנשום.

"אתה מחמיא לי" מלמלתי, קולי יוצא מעט נוקשה כי בדיוק באותו רגע הוא החליט להמטיר נשיקות על צווארי החיוור. "כל כך יפה" הוא מלמל בין נשיקה גסה לנשיקה וברגע שהרגשתי את ידו מטפסת מעלה במעלה הירכיים שלי הנחתי למוחי לנדוד הרחק מהחדר הקטן והעלוב שבו אני נמצאת.

הוא לא התעכב וידו מצאה את החוט השברירי שעל צווארי ובתוך רגע נותרתי ערומה למעט מהתחתונים השחורים והזעירים שלבשתי. הוא דחף אותי למיטה, גופו כולא את שלי מתחתיו. הסטתי את ראשי הצידה בזמן שהוא התחיל להתפשט ודרך החלון הבטתי באורות הבוהקים של שלטי החוצות.

ידיים גסות טיילו על גופי והוא מלמל משהו שלא הצלחתי לשמוע ולמען האמת גם לא היה אכפת לי.
הוא התעכב עם החגורה שעל גופו הגדול, הכרס שפיתח מסתירה מפניו את האבזם הכסוף.
שתי דפיקות חזקות גרמו לו לחדול מהמאבק שלו עם החגורה "תסתלקו מפה אנחנו עסוקים!" קולו הצורם נשא החוצה ולפני שהספקתי למצמץ דלת העץ הדקה נפתחה בעוצמה כזאת שצירי הדלת נתלשו מהמשקוף וצרחתי.

דחפתי מעליי את הגבר הזר ומשכתי את הסדינים הדקים בשביל לכסות את גופי. אל תוך החדר נכנסו שני גברים לבושים בשחור, פניהם מכוסות על ידי מסכת גרב שחורה אבל הקעקוע שהשתרעה על ידו של אחד מהם הסגיר מי הם, או יותר נכון מה הם.

"אתה חייב לבוס 100,000 דולר ואתה מרשה לעצמך לקנות זונות?" הבטתי בלקוח שלי בהלם, גופי רועד בפחד בזמן שהוא ניסה לשווא לסדר את עצמו. "א-אני מתכוון לשלם לו הכול אני נשבע!" הוא ניגב את הקרחת שלו בידיו העירומות, עיניו מטיילות לכל עבר רק לא אל שני הגברים שחסמו את הכניסה.

אחד מהם צחק, הצליל אפל ומשועשע
"טיפה מאוחר מידי בשביל זה" הלקוח שלי בקושי הספיק לומר מילה לפני שהאקדח נשלף, רעש הירייה נצרב בזיכרוני.

"אה!!!!" הקול שלי הדהד מקירות החדר, האימה ברורה גם למוחי המעורפל והבטתי בגופה החמה שנחה על המיטה לידי, שלולית דם נוצרת סביבה ומכתימה את הסדינים הלבנים.
"אלוהים אדירים הרגת אותו...."
"תשתקי!" כאב עז בצד בשמאלי של פני גרם לי לשתוק והסתכלתי בבעתה בגבר שעמד מעלי, עיניו הכחולות קרות ומחושבות, לקחתי נשימה עמוקה וגופי נכנס למצב של הישרדות.

הרעב בעיניים שלו היה ברור ואני תמיד ידעתי איך להשתמש ברעב של גבר נגדו. הנחתי לסדין להישמט מטה, חושפת רק מעט מקווי המתאר של חזי והעליתי חיוך מפתה על פני. "אוהב את מה שאתה רואה?" הוא נהם בסיפוק ובתגובה גופי רעד אבל לא היה לזה שום קשר לקור, לא אני פשוט מבועתת.

"אתה יכול לקבל אותי, למרות שזה יהיה די קשה אם אהיה מתה" הוא גיחך, ידו הגסה מלטפת את פני "אתה חושב שיש לנו קצת זמן לשחק?" הוא קרע מעליי את הסדינים, חושף לעיניו החמדניות את גופי העירום.
"קדימה מאט, אין לנו זמן המניאקים בטח בדרך לפה"
מאט נאנח ואחז בפני בעוצמה כזו שידעתי שיישארו על פני סימנים.
"אני אקח את ההצעה שלך בהזדמנות אחרת, עד אז....." הוא הצמיד את פיו לשלי, מנשק אותי בגסות בזמן שדמעות של כאב איימו לזלוג על פני ולחשוף את הרגשות שלי.

הוא שבר את הנשיקה וליטף את פי הרועד, מורח את האודם שכיסה אותו. מאט קרץ לעברי לפני שיצא מהדלת, מותיר אותי בחדר הקר כשגופתו של הלקוח שלי מתקררת לרגליי וגופי רועד ללא הפסקה.

נשארתי קפואה במקומי עד שרעש הסירנות הגיע לאוזניי וחדר דרך מצב ההלם שבו הייתי מצויה. ידעתי שאני חייבת להתאפס או שאני עלולה למצוא את עצמי בכלא או יותר גרוע, במצב דומה לגבר ששכב לידי.

קמתי מהמיטה וחיכיתי עד שרגליי הרועדות יתייצבו, אספתי את הבד השחור של שמלתי ובידיים רועדות לבשתי אותה שוב, שלפתי את המראה הקטנה מהתיק שלי והבטתי בדמותי הפרועה. מיהרתי לאסוף את שיערי השחור, כבר יודעת שאין סיכוי שאספיק לסדר אותו לפני שהחדר ישרוץ בשוטרים.

ניגבתי את הדמעות שעדיין זלגו על פניי והסרתי את האיפור המרוח שהכתים את עורי החיוור. מבטי נמשך לשפתי הנפוחות והפצועות ומיהרתי למרוח שכבה כפולה של אודם אדום, מסתירה את החבורות.

אחרי שהייתי בטוחה שאני נראית שוב ייצוגית התיישבתי על קצה המיטה, רגליי משולבות בזמן שלקחתי נשימות עמוקות בניסיון נואש להרגיע את ליבי המפרפר.

"אחת"
"שתיים"
"שלוש"
"ארבע"
"חמש"

"משטרה לא לזוז!" חייכתי, שפתיי האדומות והנפוחות התעקלו מעלה לחיוך ששידר ביטחון ורוגע.

"לקח לכם הרבה זמן להגיע, מישהו עוד עלול למות בזמן שהוא מחכה לכם".