כלואה בתוכי

פרק 6

התיישבתי על המיטה הרכה בבית החולים והבטתי בחומר הירוק שניסו להכריח אותי לאכול. "אני לא נוגעת בזה" קבעתי בנחרצות וגברת פ' נאנחה "קדימה ילדה, את חייבת לאכול בשביל להחלים". הבטתי בג'לי הירוק ואז באישה המבוגרת שישבה לידי וחשתי אשמה כשהבחנתי בעיגולים השחורים מתחת לעיניים שלה.
מאז שהתעוררתי בבית החולים לפני כמה ימים גברת פ' סירבה לעזוב את המיטה שלי, היא אפילו לא הסכימה ללכת הביתה להתקלח אלא השתמשה במקלחת שהייתה בחדר הקטן שלי. מבט זריז נוסף לכיוונה חרץ את גורלי ובחוסר ברירה אחזתי בכפית הפלסטיק ודחסתי לפה שלי חתיכה גדולה מהג'לי.
"אלוהים זה נורא" היא צחקה בשילוב של שעשוע והקלה "רואה? זה לא היה נורא כל כך" הרמתי גבה בחוסר אמון ודחפתי לעברה את כוס הפלסטיק "רוצה קצת?" היא נערה את ראשה בשלילה "לא, לא זה כולו שלך" צחקקתי "זקנה תחמנית" היא צחקה אבל הצחוק שלה גווע כשאל החדר שלי נכנס אדם נוסף.
לא הופתעתי כשהבחנתי מי זה וחייכתי "אז התגעגעת אליי יפיוף?" אלכסנדר עמד בכניסה לחדר ונראה נאה בדיוק כמו ביום האחרון שראיתי אותו רק שהפעם הוא לבש חולצה כחולה מכופתרת ומכנסיים שחורים, שיערו השחור היה מסורק והזיפים שפעם כיסו את הלסת שלו נגזזו והותירו אחריהם רק צל.
"רק רציתי להודיע לך שתפסנו אותו" שילוב מוזר של הקלה וחשש תקף אותי. "תפסתם את מי שעשה לה את זה?!" גברת פ' אמרה בהתלהבות תוך כדי שהיא מפספסת לחלוטין את החשש על פני אבל לא הוא.
אלכסנדר לקח צעד נוסף אל תוך החדר, "כן, שוטרי סיור זיהו את הרכב מהתיאור שנתת אלייזה וביצענו מעצר. בזמן שערכו עליו חיפוש אחד מהשוטרים מצא נשק מוסווה ואחרי כמה בדיקות התגלה שנעשה שימוש בנשק הזה ברצח שהתרחש לא מזמן". גברת פ' התנשמה בהלם "אלוהים אדירים".
הוא הנהן אבל עכשיו הוא כבר הפסיק להעמיד פנים שהוא מדבר אל גברת פ' ופנה אליי, "בזכותך הצלחנו להוריד רוצח מהרחובות אלייזה תודה לך" עיניו החומות ננעצו בשלי ולקחו לי כמה שניות לפני שמצאתי את הקול שלי. "לא עשיתי כלום חוץ מלחטוף מכות. מי היה חושב שריב של זונה עם לקוח יכול להועיל למישהו".
גברת פ' הביטה בי בזעם "אל תדברי ככה אלייזה" נאנחתי ופניתי להביט בחלון "אני רק אומרת את זה כמו שזה גברת פ'. אל תעשו פיל מעכבר ואל תנסו להציג אותי כגיבורה, וחוץ מזה השם שלי זה ארינה".
דממה שררה בחדר עד שקולו העמוק של אלכסנדר הפר אותה "פגי תהיי נחמדה ותשאירי אותנו לבד לכמה דקות?" האישה המבוגרת היססה לרגע לפני שעשתה כפי שביקש וסגרה אחריה את הדלת.
האזנתי לרעש הצעדים שלו כשהוא התקרב אליי ומצאתי את עצמי עוצרת את הנשימה בזמן שחיכיתי למה שיגיד. "אני מתנצל" סובבתי את הראש שלי אליו במהירות מסחררת ובהיתי בו המומה "סלח לי?" לא יכול להיות שהוא התנצל בפני הרגע נכון? כנראה השמיעה שלי עדיין דפוקה מהמכה שספגתי.
"אמרתי שאני מתנצל, בסופו של דבר את כן עזרת לי לסגור את התיק ועכשיו יש לי ציפור שיר שמזמרת כל מיני סודות שיכולים לעזור לי להכניס הרבה מאוד פושעים אל מאחורי סורג ובריח וגם להבטיח את הביטחון של מריה וכיילב".
כיווצתי את הגבות שלי בבלבול, מריה וכיילב? "אשתו ובתו של דיוודסון" הוא הבהיר לי וחייכתי בהקלה. זיק של שעשוע הופיע בעיניו כשהבחין בחיוך שלי ומיהרתי להשפיל את ראשי ולהסתיר את פני באמצעות שערי השחור.
"הן בטוחות עכשיו וזה בזכותך" תחושה חמימה התפשטה בתוכי ומיהרתי למחוץ אותה "אין לי מושג על מה אתה מדבר, סך הכול חטפתי מכות" "מה שנתן לנו עילה לעצור אותו, לערוך עליו חיפוש ולבסוף למצוא את כלי הרצח" משכתי בכתפי ומיד התחרטתי על הפעולה הפשוטה כשכאב חד נורה במעלה ידי "מזל של טיפשים אני מניחה, כנראה שאני פשוט יודעת מתי לחטוף מכות". "ומסתבר שגם איפה" הוא הוסיף "בדיוק מול מצלמת ביטחון, באזור מואר באמצע היום אחרי שביקשת באופן ספציפי מפגי לא לאפשר לאף אחד להיכנס לסמטה, אני חושב שזה חתיכת מזל". שוב פעם מצאתי את עצמי פוערת עיניים בתדהמה.
"היא סיפרה לך?" לחשתי ולא הייתי צריכה להביט למעלה כדי לדעת שהוא הנהן, "זקנה רכלנית" הוא גיחך והצליל הרך ליטף את אוזניי, טוב לפחות רק את זו שעוד תפעלה כראוי. "יש בך יותר ממה שחשבתי" החמימות שהייתה בקולו בלבלה אותי והעדפתי את חוסר החיבה המובהק שאיתו הוא דיבר אליי בפעם הקודמת שנפגשנו.
"אל תתלהב יפיוף, זה היה מקרה חד פעמי וזה לא יחזור על עצמו, עכשיו אם תסלח לי יש לי גוש ירוק שאני צריכה לסיים לאכול" הוא הנהן ועשה את דרכו אל עבר הדלת "אני מקווה שתחלימי מהר אלייזה".
"זה ארינה" תיקנתי אותו שוב והוא חזר להביט בי כשחצי חיוך מתוח על שפתיו "אני מעדיף אלייזה".
הוא יצא מהחדר לפני שהספקתי לענות לו ולא יכולתי שלא לגחך, מה הטעם להתעצבן בגלל זה? הרי זו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותו.

לא להרוג אותי, אני יודעת שהפרק קצר וכפיצוי יעלה פרק נוסף השבוע (לא יודעת עדיין מתי)