כלואה בתוכי

פרק 10

הבטחות מקיימים

פרק עשר:

{כעבור שבועיים}

סידרתי את השמלה האדומה שלבשתי והסתובבתי להביט בגבר ששכב על המיטה הגדולה כשחיוך מרוצה נפרש על שפתיו. שיערו הבלונדיני פרוע ובגדיו נחו בערימה מבולגנת על הרצפה. "כדאי שתמהר מותק, אתה לא רוצה לאחר לארוחה שלך" החיוך שלו נמחק כשהבין שאני צודקת אבל הוא לא מיהר לקום ולהתארגן במקום זה הוא התיישב על המיטה והעביר יד ברעמה הבלונדינית.

"את לגמרי מצדיקה את המוניטין שלך" החיוך שלי התרחב "נחמד לשמוע" סיימתי לנעול את נעלי העקב השחורות שלי ונעמדתי "זה יהיה 150 דולר יפיוף" הוא כיווץ את הגבות שלו בבלבול "זה די הרבה" משכתי בכתפי והנחתי לציפורני האדומות לשרוט את חזו השרירי "בכל זאת לקחת לעצמך את הזמן הלילה, על יותר זמן משלמים יותר כסף" נשקתי בעדינות לשפתיו והוא התרצה.

הוא שלף את הארנק מהמכנסיים שלו והושיט לי את הכסף, לקחתי את ערימת השטרות, גלגלתי אותן ותחבתי לחזייה שלי כששפתי האדומות המשיכו לחייך. "היה תענוג לבלות איתך הלילה מותק, אתה יודע איך ליצור איתי קשר".

הוא הנהן והתחלתי לצעוד אל עבר הדלת כשהוא קרא לי "תגידי מה השם שלך?" סובבתי את הראש שלי אליו "כבר שכחת? אולי בכל זאת לא השארתי עלייך חותם מספיק טוב" הוא צחק "לא, תאמיני לי שהשארת. אני מתכוון מה השם האמתי שלך?" החיוך נמחק מפניי, רק לרגע לפני שמיהרתי להחזיר אותו.

"השם האמיתי שלו הוא ארינה בדיוק כמו ששלך הוא מיסטר ביג. דרך אגב סקס והעיר הגדולה היה הסרט האהוב עלי" הוא גיחך כשזיהיתי מאיפה הכינוי המגוחך שלו, "עכשיו אלא אם כן אתה רוצה לשלם לי על עוד שעה אני אעזוב" הוא הנהן והפעם מיהרתי לצאת מהחדר לפני שהוא יחליט שהוא במצב רוח לעוד דיבורים.

חייכתי אל החדרנית שחלפה על פני כשהטלפון שלי צלצל והבטתי במספר הלא מזוהה בבלבול. "הלו?" "אני מדברת עם גברת ארינה?" לא יכולתי שלא לגחך כששמעתי את המבוכה בקולה של האישה כשנאלצה לומר בקול את שמי. "כן זו אני" "מדברת ג'וליה מבית החולים סנט פטריק, הגיעה אלינו היום אישה שאת רשומה כאשת הקשר שלה, סוזי ריד".

עצרתי במקום, עבר הרבה מאוד זמן מאז ששמעתי את השם הזה "א-את בטוחה שהגעת לבן אדם הנכון? למה היא התאשפזה אצלכם?" הקו דמם לרגעים ארוכים "אני מצטערת גברתי אסור לי למסור פרטים אישיים על החולה". נאנחתי "מנת יתר" לחשתי אבל לא הייתי צריכה שהיא תענה לי.

"אני בדרך" ניתקתי את הטלפון ומיהרתי למצוא מונית, ברגע שנכנסתי למושב האחורי המסריח זרקתי לעברו שטר של חמישים דולר "בית החולים סנט פטריק בבקשה והכי מהר שאתה יכול".