כעבור שבועיים:
"יש לך אורח" הבטתי בגברת פ' בשאלה, זיעה עיטרה את מצחי מהטמפרטורה הגבוהה של המטבח בדיינר. "לי?" שאלתי בהפתעה וסוזי צחקה "אל תעמידי פנים שאת מופתעת, הוא בא לבקר אותך פה כל יום מאז שהתחלנו לעבוד" הסמקתי ומיהרתי להסתובב כדי שהן לא יבחינו בחיוך המגוחך שעל פניי.
"אולי הוא בא לפה בגלל האומלט" הצעתי ושתיהן צחקו "ילדונת האוכל שלנו לא כזה טוב" "כבר לקחתי הפסקה היום" אמרתי אבל כבר ידעתי מה תהיה התשובה שלה "הכול בסדר, הדיינר לא יתמוטט אם תיקחי הפסקה נוספת" היססתי רק לרגע לפני שניגבתי את ידי במגבת ומסרתי את הסינר שלי לסוזי "זה יהיה רק כמה דקות" הבטחתי אבל היא פשוט נפנפה בידה וביטלה אותי "זה בסדר, אני מסוגלת להפוך ביצים" התעלמתי מהעקיצה שלה לגבי יכולות הבישול שלי ומיהרתי לצאת מהמטבח החם.
ישר הבחנתי בו, הוא ישב בכניסה לדיינר בגבו אליי וניצלתי את ההזדמנות הזו בשביל לסדר את עצמי מעט. לקחתי נשימה עמוקה והתקדמתי לעברו "שוב אתה פה יפיוף?" הוא הסתובב להביט בי והחיוך שלו גרם לליבי לפעום טיפה יותר מהר.
"מה אני יכול להגיד, אני אוהב את השירות פה" הסמקתי "כבר הזמנת?" הוא הנהן "תארחי לי חברה בזמן שאני ממתין?" הבטתי בכיסא הפנוי שמולו ואז בו. ידעתי שאני צריכה לסרב ולחזור למטבח, ליצור בנינו מרחק אבל בדיוק כמו בכל פעם שהוא הציע לי לבלות בחברתו מצאתי את עצמי מסכימה.
"איך את?" הרמתי גבה בשעשוע "לא הרבה השתנה מאז אתמול אלכסנדר" הוא נשען קדימה, עיניו השחורות סורקות את פני בריכוז "את נראית פחות חיוורת, הצלחת לישון?" הנהנתי "כן, הכדורים האלה באמת עושים פלאים" הוא עיוות את פניו בגועל "אני באמת הייתי שמח אם לא היית לוקחת אותם" נשענתי על הכיסא "אז אתה צריך להחליט מה אתה רוצה: שאשן או שלא אקח כדורי שינה?".
הוא לא החמיץ פעימה כשענה לי "אני רוצה שתהיי מאושרת" "אלכסנדר..." מלמלתי, הוא הושיט יד לאחוז בשלי ומשכתי אותה אליי במהירות. "דיברנו על זה".
באותו יום שמחקתי את האתר שלי ביקשתי ממנו להיפגש. הבהרתי לו שעד כמה שזה נשמע אנוכי מה שאני צריכה כרגע בחיים זה להתמקד בעצמי ומערכת יחסים זה לא משהו שאני יכולה אפילו לחשוב עליו.
"את דיברת ואני הקשבתי אבל זה לא שינה את מה שאני רוצה" ניערתי את ראשי בתדהמה, "ואותי אתה רוצה? אישה בלי השכלה, בלי עבודה, אישה שמכרה את עצמה?" זעם ניצת בעיניו "זה בעבר" נחרתי בבוז "בעבר? רק לפני שבועיים סגרתי את האתר שלי יפיוף וגם אם שנה חלפה ולא שבועיים זה לא היה משנה דבר. העבר שלי לעולם לא ייעלם, מאות הגברים שחלקתי איתם מיטה לא ייעלמו. זה תמיד יהיה חלק ממני, חלק שאם אני זוכרת נכון הגעיל אותך בהתחלה".
הוא נרתע מדבריי ובאמת ובתמים הרגשתי רע אבל לא יכולתי להמשיך לעשות את זה. עם כל יום שחלף הוא הצליח לחדור אל מתחת לעור שלי יותר ויותר ואני לא יכולה להרשות לו, לא עכשיו. לא כשהכול כל כך טרי ורגיש והפצעים שלי רק מתחילים להחלים.
YOU ARE READING
כלואה בתוכי
Actionלפני אחד עשרה שנה אלייזה רוז מתה ובמקומה נולדה ארינה. ללא שם וללא עבר ארינה מתחילה חיים חדשים, חיים בהם הרחוב הוא ביתה וגופה הוא רק כלי הישרדות. והיא שרדה, במשך כמעט אחד עשרה שנה ארינה למדה איך להבריח את השדים שלה אבל העבר תמיד חוזר וכשהאדמה מתחת ל...
