תחבתי תלתל טועה אל מאחורי אוזני ושחקתי בשיערי הרך בשביל למנוע מהאצבעות שלי לתופף בעצבנות על שולחן המתכת.
נאנחתי וסובבתי את ראשי אל עבר חלון הזכוכית הרחב שכיסה את אחד מקירות החדר, שפתיי נמתחו לחיוך גדול ונופפתי בידי הקטנה, ידעתי שזוג הגאונים שחקרו אותי בארבעת השעות האחרונות עמדו מאחוריו וצפו בי.
כשדלת המתכת הכבדה נפתחה הסטתי את תשומת ליבי אליה והופתעתי לראות פרצוף חדש. הגבר שנכנס לחדר החקירות הקטן היה לבוש היטב, חליפה שחורה נצמדה לגופו המחוטב, תווי פניו הנוקשות כוסו בשכבה של זיפים ועיניו החומות והקשות ננעצו בי.
"באמת הגיע הזמן שמישהו יבוא לבקר אותי, התחלתי להשתעמם"
זעם ניצת בעיניו, זה היה רק לרגע אחד קצר אבל ראיתי את זה וחייכתי, מרוצה מעצמי.
"זה לא התפקיד שלנו לשעשע אותך" גיחכתי "חוש הומור זה דבר חשוב אתה יודע?"
הוא התיישב על כיסא המתכת מולי, עיניו לא סרות ממני לרגע.
"לך ולי יש תפיסה שונה של מה מצחיק" הרמתי גבה בהפתעה "אתה מסוגל לצחוק?".
"אלייזה רוז" הוא זרק את התיקייה החומה שאחז על השולחן והתיישב על הכיסא לפניי.
החיוך שרק לפני רגע עיטר את פניי דעך אבל מיהרתי להחזיר אותו. עבר הרבה מאוד זמן מאז שמישהו קרא לי ככה.
"השם מצלצל לך מוכר?" נשענתי אחורה על הכיסא והבטתי בלק האדום שכיסה את הציפורניים שלי בשעמום מעושה.
"כן, הוא כן, למען האמת הייתי מודאגת אם לא. בכל זאת זה השם שמופיע בתעודת הלידה שלי"
קולי יצא יציב למרות שבאותו רגע איבדתי מעט משווי המשקל שלי. הוא משך אליו חזרה את התיקייה ורפרף בעניין בדפים, כאילו הוא לא שינן כל משפט ומשפט לפני שהוא נכנס לפה.
המתנתי בדממה עד שיסיים את ההצגה הקטנה שלו. הוא נאנח והרים את מבטו בשביל להסתכל עליי
"את בת יחידה לזוג מנתחים בעלי מוניטין עולמי, היית תלמידה מצטיינת עם עתיד בהיר, היו לך את כל האמצעים בשביל להפוך למשהו וויתרת על הכול בשביל להפוך לזה" הקול שלו נדף בוז ואני לא יכולתי לעצור את הגיחוך שברח ממני.
"זה טקטיקה חדשה שאתם מנסים עליי? לנסות להעליב אותי בתקווה שאתעצבן ואעשה טעות?" הוא לא ענה לי אבל השריר הקטן בלסת שלו שקפץ היה התשובה היחידה שהייתי זקוקה לה. נשענתי קדימה והדגשתי בכוונה את המחשוף הנדיב שלי.
"השם הוא ארינה יפיוף, וזה" סימנתי בידי אל עבר התיקייה שנחה בנינו
"זה רק ערימה של דפים. עכשיו אתה מתכוון להניח לי ללכת או שתמשיך לבזבז את הכסף של משלמי המיסים החרוצים?" הוא לקח נשימה עמוקה בניסיון להרגיע את עצמו ואני צחקתי.
"אני מכעיסה אותך יפיוף? אתה יכול פשוט לשחרר אותי ואני אפסיק להיות קוץ בישבן שלך"
הוא הנהן והסיר מעליו את הג'קט השחור שלבש, קיפל את השרוולים של החולצה הלבנה שלו וחשף לעיני זוג זרועות שריריות.
YOU ARE READING
כלואה בתוכי
Actionלפני אחד עשרה שנה אלייזה רוז מתה ובמקומה נולדה ארינה. ללא שם וללא עבר ארינה מתחילה חיים חדשים, חיים בהם הרחוב הוא ביתה וגופה הוא רק כלי הישרדות. והיא שרדה, במשך כמעט אחד עשרה שנה ארינה למדה איך להבריח את השדים שלה אבל העבר תמיד חוזר וכשהאדמה מתחת ל...
