כלואה בתוכי

פרק 18

למה כל כך חשוך כאן? מיששתי עם ידי את הקירות הקרים בחיפוש אחר מתג האור אבל לא הצלחתי למצוא שום דבר.

מה קורה כאן? אני הייתי עם אלכסנדר בדירה שלו איך לכול הרוחות הגעתי לכאן?. "ארינה!" הרמתי את ראשי במהירות כשמישהו קרא בשמי אבל לא הצלחתי לזהות מאיפה הגיע הקול. "ארינה תעזרי לי!" קולה הנסער של הבחורה הדהד חזרה מהקירות החשופים והקשה עליי לאתר את המקור שלו. "ארינה בבקשה הוא מכאיב לי!" הלב שלי דהר וידיי החלו לרעוד, "איפה את?!" צרחתי חזרה אבל דבר לא נשמע מלבד שתיקה מחרישת אוזניים, אותה שתיקה נקטעה על ידי צעקה איומה של כאב וסבל שהביאה אחריה דממה.

"איפה את?! תעני לי" רצתי קדימה ומעדתי על שתי רגליי, ברכיי השתפשפו מהרצפה הקשה. "איפה את?!" רעש צעדים גרם לי לעמוד במהרה ובחשכת החדר לא הצלחתי לזהות מאיפה האדם המתקרב מגיע. "למה לא עזרת לה אלייזה?" פערתי את עיניי באימה, הקול הזה....

יכולתי להרגיש את הבל הפה החמים שלו נגד העורף שלי ופחדתי להסתובב, פחדתי להביט בו. הוא גיחך והצליל עורר בי בחילה "אבל איך תעזרי לה כשאת אפילו לא מסוגלת לעזור לעצמך?" רעדתי בפחד ובקושי הצלחתי לדבר. "מ-מה עשית לה?" הוא נשף אוויר קר על אוזני וגרם לצמרמורת לעבור במורד גבי "היא במקום טוב יותר עכשיו אבל זו לא היא שאת צריכה לדאוג לגביה אלייזה, זו את".

הוא סובב אותי במהירות אבל עצמתי את עיניי, לא העזתי להביט בו.

"זה רק חלום" מלמלתי והוא צחק "גדלת כל כך יפה אלייזה, אני מתגעגע לזמן האיכות שלנו" יללתי בכאב כשהוא משך בשיער שלי בעוצמה. "את לעולם לא תברחי ממני, את שלי!".

"ארינה! ארינה תתעוררי זה רק חלום!" פקחתי את עיני והדפתי את זוג הזרועות הגבריות שאחזו בי, הדמעות זלגו בחופשיות על פני וליבי הדוהר איים להפסיק לפעום. "לא! לא! תתרחק ממני!" נאבקתי בזוג הזרועות שניסו לגעת בי עד שהן חדלו מהניסיון שלהן "ששש זה בסדר, את בטוחה, זה היה רק חלום" הקול המרגיע של אלכסנדר הצליח לחדור מבעד לפאניקה המשתוללת שלי והצלחתי למקד את מבטי בו.

התחרטתי על כך ברגע שעשיתי את זה, פניו הנאות כוסו בשריטות שבאימה הבנתי שנעשו על ידי. התייפחתי והבטתי בידיי הרועדות, "מה עשיתי?" מלמלתי באימה "ששש זה בסדר, את בסדר זה היה רק חלום רע" הוא אחז בידי הרועדת ונרתעתי מהמגע אבל לעומת הפעמים הקודמות שבהן זה קרה הפעם הוא לא שיחרר אותי.

"תסתכלי עליי" הנדתי בראשי "ארינה, בבקשה" שחררתי נשימה רועדת לפני שהרמתי את ראשי, עיניו השחורות הביטו בי בדאגה ופניו הנאות כוסו בסימנים אדומים בוהקים. הרמתי יד בהיסוס לגעת בפניו אבל מיד משכתי אותה חזרה אליי כשהבחנתי בדם שהיה מתחת לציפורניים שלי, אני עשיתי לו את זה.