צאצא

סימנים מוקדמים

"אז....שיעור ספרות,אה?"ג'יין נראתה מהורהרת."כן,אני חושבת שזה מצלצל לי מוכר.משהו עם קריאה,נכון?"
מייקל נאנח וניסה לחזור לקרוא את הקטע שגברת פאולינג נתנה להם.
"יודע מה?אני חושבת שאני יכולה לעשות את זה."
מייקל סגר את הספר בחבטה שקטה."ברצינות,מה הולך איתך?"
היא הטתה את ראשה הצידה במחוות בלבול."מה הולך איתי...?"
"קשה לך לתת לי חמש דקות לקרוא את הקטע הזה?"
"מה פתאום חשוב לך כל כך לקרוא את הקטע הזה?"
הגבות של מייקל איימו לפגוש את שיערו."את רצינית?"
"כמו צנצנת שימורי דגים."
"איזה מין דימוי זה?"
ההבעה המהורהרת שבה ועלתה על פרצופה של ג'יין."דימוי מוצלח,אני מניחה."
"את בלתי-אפשרית."
"אני אקח את זה כמחמאה."
הצלצול קטע את התשובה שעמדה על קצה לשונו של מייקל.
"טוב,אז אני מניחה שיש עוד שיעורים במערכת היום.זה מרגש!"
היא קפצה ממקומה ורצה החוצה.
"מה לעזאזל קרה כאן הרגע?"ג'ון החליק למקומו ליד מייקל.
"תהרוג אותי אם אני יודע.זה היה אחד השיעורים היותר ביזאריים שיצא לי להשתתף בהם."
ג'ון טפח על כתפו בצחוק."בחייך,זה לא היה כזה נורא."
"אתה זוכר את הפעם ההיא שבה מי שישב לידך ניסה ליצור פסלים מהציפורניים שלו?"
"מה...?"
מייקל הנהן."בדיוק.וכשנגמרו לה שלה היא ביקשה ממני."
אם היו צריכים לתאר את ההבעה שעלתה על פניו של ג'ון באותו הרגע בשתי מילים,הן כנראה היו "בלתי נשכחת".
"אתה בטוח שהיא לגמרי בסדר בראש?"
מייקל משך בכתפיו והחזיר את הספר לתיק."אני בטוח שהיא לגמרי לא בסדר,אבל יש משהו לגביה...משהו בנוכחות שלה."
עכשיו הגיע תורו של ג'ון להנהן."קצת כמו הוריקן מבולבל-סוחף אותך,אבל לא בטוח לאן."
"לא הייתי מצליח לתאר את זה טוב יותר בעצמי."
הצלצול המעיד על סיום ההפסקה נשמע.
"תן לה עוד יום-יומיים.יכול להיות שהיא תתאפס על עצמה אז."

"נראה."
--------------------------------
היום חלף בעצלתיים,כמו שימי שני נוהגים לעשות.וכמנהג כל הימים באשר הם,בסופו של דבר הוא נגמר.
מייקל ישב מול המחשב.למרות שהשעון התקרב מאוד אל היום שלמחרת,לא הייתה לו ברירה.
הכל באשמת הנערה הארורה הזאת...
לא היה ברור לו איך או למה,אבל מה שכן היה ברור לו הוא שהברזייה התפוצצה על מר ג'נקינס ושהוא וג'יין עמדו ליד הברזייה.והוא היה מוכן להישבע שהיא עשתה את זה,למרות שהוא לא ראה שום מגע בינה לבין הברזייה.
הנקודה האחרונה בעבודה שלו על כבוד למורים נכתבה,והוא עזב את המקלדת.
הוא היה מוכן לקפוץ ישר למיטה,אבל משהו עדיין הטריד אותו.זו הייתה יותר תחושת בטן מאשר מחשבה של ממש,אבל הוא ידע שמשהו בא.הוא הזעיף פנים והתנער.תחושות בטן לא מצדיקות אובדן שעות שינה טובות.בעיקר לא כשלוסי מחכה לו בקצה שלהן.הוא נשכב על המיטה ונרדם.
לפעמים יש יותר מסתם הרגשה לתחושות בטן.וזוג העיניים שצפה במייקל בהחלט ידע את זה.
-----------------
דלת הכניסה לבניין 15 נפתחה בחבטה ומתוכה רץ בחור בלונדיני שעדיין נראה חצי במיטה.למרבה הצער,הוא שהה בה יותר משהוא היה רוצה.
"שעון ארור!מחשב ארור!מדפסת ארורה!"
רשימת החפצים הארורים רק הלכה והתארכה ככל שהעייפות פינתה את מקומה ללחץ.הוא ממש לא רצה לאחר לבית הספר אחרי העסק עם מר ג'נקינס אתמול.
"נו,חתיכת רמזור בן רמזורים שכמוך!תתחלף!"
מייקל הטיח את אגרופו בעמוד הקרוב.
בדיוק המזל שלו.בדיוק ביום שהוא צריך למהר,כל הרמזורים החליטו להשתגע.
צפירת אופנוע שהגיע מאחוריו משכה את תשומת ליבו.
"מייק!תפוס קסדה!"ג'ון עצר לידו בחריקת בלמים.
"עוד מצטרף למחלקת האיחורים האופנתיים?"מייקל חבש את הקסדה.
"פחות דיבורים,יותר להיאחז."
הם דהרו אל הרחוב של בית הספר במהירות שכנראה הייתה מזכה אותם בכמה קנסות.
"תחנה,אני אנסה לעכב את המורה."
מייקל רץ כמו אדם שבורח מעדר שוורים זועמים.
ברגע שהוא נכנס בשער,הפעמון צלצל.
הוא לא האט לרגע.
הוא חלף על פני המורה במסדרון וחתך ישר לכיתה.
ג'יין כבר ישבה שם.
"הו,היי!ציפיתי לראות אותך כאן מוקדם יותר."
מייקל צנח בכיסאו והתנשם בכבדות.
"אז תראה,לגבי אתמול...עשית את העבודה ההיא?"
הוא תקע בה מבט מבולבל.ההבעה הבאה על פניו דמתה להבעה שעולה על פניי אנשים כשהם רואים גוויית חתול דרוס ברחוב.
"ל-ע-ז-א-ז-ל!ידעתי ששכחתי משהו!"
"לא הבאת אותה?"ג'יין נראתה מבוהלת."חשבתי להעתיק ממך."
הראש של מייקל הסתובב לאט לכיוונה.טיק עצבני צץ לו בעינו השמאלית.
"את...את...את מה?!"
השאגה הזיזה לג'יין כמו שארנבת מזיזה לדינוזאור.
"רציתי להעתיק ממך."
מרוב כעס,מייקל דפק בידו על השולחן.
משהו הבזיק על השולחן,וסימן מפוחם התהווה.האוויר הרגיש טעון.
הכעס של מייקל התנדף.הוא הביט בהלם בשולחן.
היה לו ברור שהסימן לא צץ מעצמו.בעיקר לאור העובדה שהוא היה בדיוק בצורה של כף ידו.
הוא הרים את מבטו לעבר ג'יין.היא הבחינה.המבט בעיניה היה מפוחד לחלוטין.כעבור רגע,הוא השתנה לכעס.
"אתה...אתה צאצא.איך אתה מעז..."
היא דחפה אותו הצידה ורצה אל מחוץ לכיתה.
-----------------------
תקשיבו,אני ממש אשמח לחוות דעת!באמת!תרגישו חופשיים לכתוב הכל-ביקורת,דעה...מה שבא לכם.
שחר.