צאצא

אדים

שלום לכם,קוראי וואטפד נכבדים.אני מוסיף הסבר מדופלם בסוף על סיבת העיכוב ביציאה של הפרק הנוכחי.אתם מתבקשים לשמור את קיתונות הבוז והעגבניות הרקובות לסוף,תודה.
----------------

מכון התקנים האמריקאי קובע שבובות פרוה בטוחות לשימושם של ילדים ושאין שום סיבה לחשוש.הסטטיסטיקות שלהם דיברו על אחוזי פגיעה מזעריים ביותר שנגרמו כתוצאה מבובות כאלה.

טינקלס לא שמע על סטטיסטיקה.כדי לא לעבור ממנוחה למנוחת עולמים,ג'יין נאלצה להזיז אותו בצורה לא עדינה במיוחד.התנועה שלחה מדקרות כאב לרקותיה.היא הרגישה כאילו קיפוד עצבני מצא לעצמו דרך אל תוך ראשה,ולא חדל להתהפך.

השמש חדרה מבעד לתריסים וסינוורה אותה.היא נשכבה בחזרה על המיטה ויחלה שהכאב יעבור.

הדלת מאחוריה נפתחה בעדינות,חושפת מאחוריה כוס שוקו.
"איך את מרגישה?"
המאמץ שבהתהפכות גרם לג'יין להתנשף.ממתי נהייתי כזאת עדינה?
"כמו משהו שגורד מנעל של מישהו."

בעקבות כוס השוקו צצו גם ראש וגוף.אנה סגרה את הדלת מאחוריה והתיישבה לצד המיטה,מניחה את הספל מול ג'יין.
"הדאגת אותנו."ההבעה על פניה של אנה נעה בין דאגה לשעשוע.
ג'יין התיישבה במאמץ מסויים ולקחה לגימה הגונה מהספל."אני...איך הגעתי לכאן?"
השעשוע נעלם מעינייה של אנה."את לא זוכרת?"
"לא ממש.הדבר האחרון שאני זוכרת הוא האימון עם מייקל."
היא הרגישה דאגה למייקל מבצבצת בתוכה.
"מה קרה לי?"
הנערה השניה לא נראתה שמחה במיוחד."התעלפת."
"התעלפתי?"
היא הנהנה.
ג'יין קימטה את מצחה ולקחה עוד לגימה.הקיפוד התהפך שוב במקום מושבו.

"פשוט התעלפתי באמצע הרחוב."
אנה הנידה בראשה."לא בדיוק.נכנסת למין...התקף.פשוט התחלת לתקוף כל מה שבסביבה."
ג'יין החווירה."הנה הלכה הורדת הפרופיל."
"אין לך מה לדאוג.החבר שלך טיפל בזה."
היא ביטאה את המילה ׳חבר׳ בתוקפנות שיכלה להתחרות בזו של להקת אמסטפים מוכי-כלבת.

"מייקל?מה הוא יכל לעשות?"
ג'יין הרגישה שהיא מחליקה שוב אל חיק השינה.
"לא מייקל.הבחור עם העיניים האדומות."
-----------
מייקל צפה בה סוגרת את דלת החדר של ג'יין בעדינות .
"מה מצבה?"
אנה נאנחה."היא נראית זוועה.בקושי היה לה כוח לדבר איתי."
היא חלפה על פניו והניחה את הספל בכיור.
"מתי הוא חוזר?"
מייקל משך בכתפיו."הוא לא אמר,אבל אני מניח שבזמן הקרוב."
"אני צריכה לזוז.תעדכן אותי אם קורה משהו,בסדר?"
הוא הנהן.

היא לקחה את התיק שלה מהספה וסגרה את הדלת מאחוריה.מייקל ראה אותה צועדת בנחישות דרך החלון.נראה היה שהיא אף פעם לא הלכה סתם-תמיד הייתה משמעות בצעדיה,כאילו היא ממהרת אל מטרה שרק עינייה מסוגלת לראות.הוא לא יכל שלא לתהות על היחס המוזר שהיא נתנה לג'יין במרוצת הימים האחרונים.