צאצא

בלי סודות

שלוש שניות עברו,וג'ון עדיין היה חי.הוא לא לגמרי היה בטוח למה,אבל הוא בהחלט לא התכוון להתלונן על זה.אנה הורידה את האקדח."אוי,אל תיתן לי פרצוף כזה.סתם צחקתי."
ג'ון קרס מרוב הקלה.הברכיים שלו,שהתנגשו ברצפה בחוזקה רק גרמו לו להכיר תודה על העובדה שהוא עדיין מסוגל להרגיש כאב.מהר מאוד הוא נזכר בסיבה שהוא בכלל נמצא על רצפת הבטון."מה לעזאזל חשבת לעצמך?!"
היא נראתה משועשעת מאוד.ניצוץ לא מוסבר בער בעיניים שלה."טוב,קיימת את תנאי המשחק.אתה ענית על השאלה שלי."
"הייתי בטוח שאת הולכת לפוצץ לי את הראש עם כדור!"
"מצחיק איך חוסר תשומת לב לחוקים יכול לגרום לך לאבד את זה לגמרי."
ג'ון לקח נשימה עמוקה וקם מהרצפה.
"את חייבת לי כמה דברים."הוא אמר בקול שכמעט ולא רעד.
גבה אחת שלה הורמה בפליאה."לא הייתי מודעת לזה."
"פשוט תעני לי.מאיפה את יודעת מה זה צאצא?ומה זה בכלל צאצא?"
ג'ון התפלל שהיא לא יכלה לקרוא מחשבות ולגלות את העובדה שהוא יודע על הצאצאים.מצד שני,אם היא באמת יכלה לעשות את זה היא יכלה לדלג על כל הקטע של "אני-אפוצץ-את-המוח-המזורגג-שלך-מתוך-הגולגולת".
"לא עניינך."היא השאירה את האקדח על הקרקע והתחילה ללכת.
"היי!את חייבת לי הסברים!"
היא הסתובבה וחייכה במתיקות."האקדח הוא עדיין אופציה."
במילים אלה היא הסתובבה ועלתה חזרה אל פני השטח.ג'ון נתמך באחד השולחנות בחולשה.
"טוב,זה היה מוזר."הקול בקע מאחוריו וכנראה קיצר את חייו לפחות בתריסר שנים.ג'יין השתופפה מאחורי אחת המטרות.
ג'ון פתח את פיו ואז סגר אותו."יודעת מה,אני בכלל לא אשאל.כמה שמעת?"
"הו,די הרבה."
"נפלא,פשוט נפלא.בזכותך כמעט קיבלתי כדור בראש!"
ג'יין הנידה את ראשה בצער."באמת לא הקשבת לחוקים שלה."
"שתקי!"
הוא נשם עוד נשימה עמוקה ופנה לכיוון המדרגות.המסיבה נמשכה למעלה במרץ בלתי-נדלה,ונראה היה שכמות האנשים רק הולכת וגדלה.זה היה אמור להדאיג את ג'ון,אבל כרגע הטרידה אותו יותר העובדה שחברת-ילדות פסיכית מסתובבת בבית שלו,כנראה במטרה להרוג את החבר הכי טוב שלו.
מעבר לפינה הבאה הוא הבחין בהם.מייקל צחק ממשהו שהיא בדיוק אמרה.אנה חייכה אליו חיוך טיפה יותר מדיי רחב,שהזכיר לו מאוד חיית טרף."בדיוק סיפרתי למייקל על הביצועים שלי במטווח למטה."היא הסבירה.
"ב-באמת?זה נפלא!אכפת לך אם אני אדבר איתו לרגע בצד?"ג'ון קילל אל עצמו בשקט על הגמגום.הוא תפס את מייקל וגרר אותו אל אחד מהחדרים בהמשך המסדרון.מייקל השתחרר מהאחיזה בכעס."מה כבר קרה?הרסת לנו את השיחה באמצע!"האפתיות הצינית הרגילה שנבעה ממייקל נעלמה כלא הייתה.
ג'ון חבט במצחו."נדלקת עליה?דווקא עליה?"
"מה,אסור לי כבר לדבר עם אנשים?"
"לא זאת הנקודה!"הוא החליט לא לקחת עוד נשימה עמוק ,מחשש לעומס יתר על הריאות."היא פסיכית לגמרי!"
מייקל משך בכתפיו."היא נראית לי בסדר."
"היא הרגע..."
"הרגע מה?"
הדלת נסגרה מאחורי אנה בעדינות.
ג'ון החליט לסיים את המשפט לפני שיגמר לו האומץ."...כמעט הרגה אותי."
אנה גילגלה את עינייה."בחייך,לא היית בסכנה בשום שלב שהוא.אמרתי לך את זה כבר."
מייקל עטה ארשת מבולבלת מאוד.נראה שג'יין השפיעה עליו יותר משהוא מוכן להודות."מה?"
הדלת נסגרה שוב.נראה שהמקום התאים לשיחה פרטית בערך כמו דוכן נואמים.
"אוקיי,פסק זמן!"ג'יין הורידה בזהירות את משקפי העיניים-הקופצות מראשה."אני רוצה תקציר."
"מתי את נכנסת?"
"בהפסקה הדרמטית האחרונה."
"שקט!"ג'ון הרגיש שהראש שלו עומד להתפוצץ.איך לעזאזל הוא הגיע למצב הזה?רק לפני שעה הוא עוד שיחק בבית של מייקל.
"יורשה לי לקצר?"הקול של אנה השתיק את כולם."תודה."
היא כיחכחה פעם אחת בדרמטיות."ירדתי עם ג'ון למטווח.שאלתי אותו שאלה,ואמרתי שאם הוא לא יענה לי אני אירה לו בראש.הוא ענה לי,אז לא יריתי בו בראש.עד כאן הכל ברור?"
ג'יין הנהנה."רק שכחת את הקטע ששאלת אותו אם הוא צאצא ואיימת שוב לירות בו." אנה ירתה בה מבט מצמית.
ג'ון צעד בזהירות צעד אחד לכיוון הקיר.
"אני רואה.את הצאצא שפועל באזור הזה?"
ג'יין משכה בכתפיה.
החיוך שב לפניה של אנה,אבל הפעם התלווה אליו ניצוץ לא בריא בעיניים."אז נראה שלא היה בזבוז זמן מוחלט לבוא לכאן."
הכחול הניאוני של עינייה הפך לאדום עמוק.השיניים שלה התחדדו והציפורניים התארכו."אאן לאך שיכוי!"
ג'יין נראתה מבולבלת."מה אמרת?"
אנה הקטינה את השיניים."אין לך סיכוי.לעזאזל,אני שונאת לדבר ככה!"
ג'יין הרימה את ידה.
בפעם השניה בתוך כמה דקות,ג'ון הרגיש כאילו הוא נמצא בתוך סיפור גיבורי-על סוג ז'.
"אוקיי,תרגיעו שתיכן.לא צריך לשלוף כל מיני קלישאות צ'יזיות של קרבות.אנחנו יכולים לשבת ולדבר."
שתיהן בהו בו.
"מה הכיף בזה?"
"כן,זה לא עניינך."
כל השליטה העצמית שלו נדרשה כדי לא לגלגל עיניים.הוא בחר את הכיסא היחיד שבחדר והתיישב."למה אתן נלחמות?"
מייקל פשוט בהה בריקנות באנה.
ג'יין נראתה נבוכה."כי...כי היא איימה על החיים שלך ושלי?כיהיא כנראה מהחופשיים?"
העיניים של אנה חזרו לצבען הכחול."חופשיים?חשבתי שאת מהחופשיים!"
מייקל התנער מההלם."נפלא,ממש איחוד בין אחיות אבודות."
ג'ון נאנח בהקלה.מייקל ציני אומר מייקל בריא.
"למה שאני אהיה מהחופשיים?"
"למה שאני אהיה מהחופשיים?"
ג'ון החליט לעבור לרצפה."אני בטוח שיהיה לנו מספיק זמן לדבר על זה,אבל כרגע יש לנו עניינים לוחצים יותר."הוא כיחכח בגרונו ברוב רושם."רבותיי,יש לנו מסיבה לפרק."
---------------------------
המ...שלום שלום.אני יודע שלקח לפרק הרבה זמן לצאת,אבל אני נמצא בעומס עכשיו.בכל מקרה!תודה כרגיל לקוראים,מצביעים ומגיבים!התמיכה שלכם עוזרת המון!
גם פינת התודה הקבועה לShaiTz חוזרת בענק-לא שוכח!
שוב תודה!ביקורת,הארות,הערות או סתם חטיפים מתקבלים כתמיד בברכה!עד הפעם הבאה.
שחר.