צאצא

עוד צעד קטן

זו הייתה מוזיקה שמיימית, והיא הגיעה מכל מקום. הקירות רטטו לפי הבס, הספות נתנו את הטנור והשולחן המריא בסופרן דקיק שהתחבא בין שאר הקולות. ג'יין הייתה מוקסמת. היא זיהתה את החדר מיד, למרות שעברו שנים מאז הפעם האחרונה שהיא הייתה בו. השטיח המוכר נפרש במרכז החדר, ועליו שכבה דמות שקועה בשינה עמוקה. ג'יין הבחינה בשיער שחור ובבגדים לבנים, אבל פניה ומרבית גופה של האישה כוסו בזוג כנפיים לבנות ופלומתיות שבקעו מאחוריה.
היא לא עמדה בפיתוי ונגעה באחת הכנפיים. היא הייתה רכה וחמה ומאוד-מאוד חיה.

"את מלאך?"

רעד עבר באישה הישנה. סביבה, המנגינה והחדר כולו האיצו לאיטם, נמזגים בהתרגשות ודחיפות שהגיעו מעשרות קולות. ג'יין הציצה מהחלון. הלובן הבוהק שקרן פנימה התעמעם לאיטו, מתחלף באופן כמעט בלתי-מורגש באפרוריות.

ג'יין הזעיפה את פניה. משהו כאן היה לא נכון. זה היה שלה- החדר, המוזיקה. לא היה שם מקום לאפור כואב ושחור מכלה. הדברים האלה היו בחוץ, ושום דבר מבחוץ לא יכול לפרוץ את החומות.

רשרוש מאחוריה גרם לה להסתובב. האישה נעמדה לאט ובזהירות על רגליה, כמו בוחנת מחדש פעולה שגרתית ששכחה מזמן.
הכנפיים עדיין כיסו אותה. ג'יין לא הבינה איך היא פספסה את זה קודם, אבל הכנפיים היו ענקיות. הן גימדו את האישה ואת החדר סביבן בצורה שרמזה להגיון בעדינות שאם הוא לא יתקפל, דברים רעים יקרו לו ולחברים שלו.
"ג'יין?"
הקול הזה.
מוכר.
רחוק, כמעט כמו הכוכבים ואבא ירח.

" ג'יין, זאת את? "

המוזיקה האיצה, וצלילים צורמים התחילו להתגנב בין ההרמוניה המופלאה של הקולות.
היא לקחה צעד אחד לאחור.
" ג'יין... "

ג'יין הנידה בראשה. היא לא תיתן לחומות ליפול."את לא שייכת לכאן. מה את רוצה? איך נכנסת? אין כאן כניסה."

הכנפיים התקדמו, וסביבן החדר החשיך.
"לכי מכאן." ג'יין מלמלה.
יד עטויה בכפפה לבנה וטהורה בקעה מבין הכנפיים."אם רק תתני לי לעזור..."

" תסתלקי! "

הצעקה השתיקה את המקהלה. בחוץ, גשם התחיל לרדת.
"את צריכה עזרה, ג'יין, " הכפפה הצטמקה לדבר קרוע ומלוכלך, חושפת מתחתיה יד שחורה כלילה. " את צריכה לזכור. "

הכנפיים נמסו לעיסה שחורה ומבעבעת, ומתחתיהן נגלה חיוך לבן כמו עצם. זוג אבני אודם מסמרו אותה תחת מבטן, ולשון ארוכה ואפורה נכרכה סביב ידיה בצליפה חדה.

"לא..."

המפלצת חייכה עוד חיוך מקסים ומשכה אותה קרוב. הקולות מסביבה ניסרו וחרקו בקקפוניה חסרת היגיון של צרחות.
"לזכור."
-----------------------------------