צאצא

פריקה וטעינה

מייקל רץ מהכיתה,מורה או לא מורה.בזווית עינו הוא קלט אותה פונה במסדרון."ג'יין,חכי!"

הוא לא האט אפילו בקצת.מעבר לפינה חיכה לו גרם מדרגות שהוביל היישר אל הגג.הוא רץ את המדרגות שתיים-שתיים.הדלת לגג הייתה פתוחה,והיא עמדה שם בגבה אליו.הנוף הרגוע בדרך כלל של העיר התחלף בנוף עגמומי ורטוב.הוא הושיט יד קדימה ועצר.

"ג'יין?"

היא הסתובבה אליו,וכל רמז לקלילות שאפפה אותה לפני כן נעלם.היא נעצה בו מבט בוחן."כמה זמן אתה כאן?באת לעקוב אחריי?"היא הפשילה את שרוולה מעט,חושפת יד קטנה ולא מאיימת במיוחד.

"על מה לעזאזל את מדברת?אני חי כאן מאז שנולדתי."

גשם התחיל לטפטף ממעל.

היא עיוותה את פרצופה."תחסוך ממני.מי שלח אותך?הרוסים?הסי.איי.איי?ה-החופשיים?"קולה רעד מעט.

הבעת התמיהה של מייקל יכלה לחדור קירות."ברחת מאשפוז או משהו?אף אחד לא רודף אחרייך.בסך הכל...אני בסך הכל רוצה לדעת למה התכוונת."

עכשיו הגיע תור הבעת התמיהה של ג'יין לעלות."למה התכוונתי?התכוונתי שאתה צאצא.לא פחות ולא יותר."

"כן,עכשיו לגבי הטרמינולוגיה הזאת..."

המילים נעתקו מפיו כשהוא ראה את היד של ג'יין.

"היד...שלך..."

ג'יין העיפה לעברה מבט."כן,היד שלי.יש לך מילים אחרונות?"

את מקומה של היד שמייקל ראה קודם החליפה עכשיו מסה רוטטת של מים.

"את...הפכת למים?!"מייקל התחיל לצחוק.היא הזעיפה פנים.

"מה מצחיק כל כך?"

"פשוט...את,את הפכת...."דמעות של צחוק עלו בעיניו.הצחוק יכל בקלות להיכנס לרשימת עשרת פרצי הצחוק ההיסטריים ביותר בהיסטוריה.

משהו קר חבט בו מלמטה.מייקל נחת על גבו.ג'יין נעמדה מעליו."אני לא יכולה להסתכן שהם ימצאו אותי.אני מצטערת..."

"עצרי!"

"מי זה?"ג'יין חיפשה במבטה.

"זה אני,ג'ון!אל תגעי בו!הוא לא עשה כלום!"ג'ון יצא מהפתח אל הגג.

מייקל השתעל."מה אתה עושה פה?חשבתי שאתה רוצה להגיע בזמן לשיעור."

"ראיתי אותך רץ בטירוף,אז חשבתי ששכחת משהו.נראית לחוץ."

"לא זאת הנקודה כאן!מה זאת אומרת הוא לא עשה כלום?"ג'יין הסתכלה על ג'ון בחשדנות.

"אני לא יודע מה קרה בדיוק,אבל מייקל לא עשה כלום!הוא טיפוס טוב!"

"לא עשה כלום?הוא כמעט פיחם אותי עם הברקים הארורים שלו!בטח,בחור תמים."

מייקל ניסה לקום,אך נעצר על ידי רגל קטנה שלחצה במתינות על החזה שלו.