צאצא

קפה ועוגה

קפה מקפול לא היה משהו מיוחד.הוא היה עוד בית-קפה קטן,מהסוג שמגיש חליטות קפה עם שמות כמו "פרסטו-שמסטו" ופסטה מעט עבשה.הוא מעולם לא היה מלא מדיי או ריק מדיי.

למרות העובדה הזאת,מייקל הרגיש כאילו כל אדם אפשרי בעיר נדחק לחלל הנעים ונעץ בו מבטים.הוא נכנס בזהירות וחיפש את אנה במבטו.היא לא נראתה בשום מקום.מבט קצר ועצבני בשעון גילה לו שהשעה היא 19:57.
הוא תפס מקום בשולחן פינתי והסתכל במבוכה על האנשים.
תירגע,זה לא שכתוב לך על המצח "אני נמצא כאן עם מישהי".
הוא לקח כמה נשימות עמוקות ובחן שוב בעצבנות את השעון.הספרות 20:00 האירו מהתצוגה הדיגיטלית.
דלת בית הקפה נפתחה ואנה נכנסה פנימה,מאתרת את מייקל תוך רגע.היא התיישבה מולו בנינוחות,אבל עינייה הקרינו מתיחות.
מייקל כחכח בגרונו.
"ע-ערב נחמד,לא ככה?"
היא תקעה בו מבט קצר רוח ובחנה את הסביבה."אני מניחה."
אם הקור שנבע מהמילים היה מוחשי,הוא היה איפשהו באיזור 0 קלווין.
התחלה מצויינת,דון קישוט.
"למה רצית לפגוש אותי?"
היא הסתכלה שוב מסביב בזהירות ואז רכנה קדימה. "אני לא יודעת מי,ואני לא יודעת למה...אבל עוקבים אחריך ואחרי החברה שלך."
"היא לא החבר-"
היא היסתה אותו."הקשר ביניכם לא משנה.משנה העובדה שצאצא כלשהו מתעניין בכם,וזה כמעט אף פעם לא סימן טוב."
מייקל כמעט היה מוכן להישבע שהכוח של אנה היה קשור לקור.מדהים איך המילים שלה המשיכו לקרר את האווירה.
הוא רכן קרוב יותר אליה."מה אנחנו עושים בנושא?"
"אל תעשו שום פעילות חשודה.יכול להיות שמדובר בסתם בדיקה שגרתית של הממשלה.אבל אם לא..."היא עצרה ובלעה."אתם יכולים להיות בבעיה חמורה."
"למה?"
אנה גלגלה עיניים."תחשוב,גאון.החופשיים כבר טיפלו בכל מי שקרוב לג'יין.אתה חושב שהם ירחמו עליך או עליה?"
זה גרם לו לשתוק.הדממה נמשכה כמעט דקה שלמה.
"מה בשבילכם?"המלצרית המשועממת ריסקה את הדממה ללא היסוס.אנה קפצה ממקומה ונעצה מבט ארוך במלצרית,כאילו תוהה אם היא מסתירה מכשיר האזנה.
"רק שוקו בשבילי,תודה."מייקל עיסה את רקותיו.
"בשבילי עוגת גבינה."אנה חשבה לרגע."תוסיפי גם כוס מים."
המלצרית רשמה את הפרטים בפנקס ודשדשה משם בשעמום בולט.
"איך את יודעת?"מייקל העז לשאול לבסוף.
"הרחתי משהו בבית של ג'ון.כשיצאתי החוצה הבחנתי בנצנוץ מתחת לאחד השיחים."היא פשפשה בתיקה ושלפה אבן קטנה.
"מה זה?"
היא הקישה על האבן פעם אחת.נשמע צליל חלול.
"האבן היא רק כיסוי.בפנים יש מצלמת וידאו קטנה ומיקרופון רגיש.מישהו החליט שהוא צריך לעקוב אחרי הבית של ג'ון."
מייקל חשב על זה רגע."איך את יודעת שזה לא סתם ריגול תעשייתי או משהו כזה?"
היא העיפה קווצת שיער סוררת מפניה."בדקתי."
"איך?"
"פיענחתי את המקום שאליו הוא משדר.הכניסה נראתה כמו סתם קיר רגיל,אבל יכולתי להריח מאחוריו אנשים.תאמין לי,צאצאים מעורבים בעניין."
מייקל מצא את עצמו נגד רצונו מתרשם.אחרי הכל,כמה נערות בנות 16 יודעות לפרק ציוד מעקב ולעקוב אחרי אותות?

ספל השוקו נחבט מולו,וכעבור רגע הצטרפה אליו עוגת גבינה חבוטה מעט."ההזמנה שלכם."המלצרית המשיכה אל שולחן אחר.
מייקל בהה בתוכן המהביל של הספל.
לפחות דבר אחד בעולם לא השתנה-שוקו הוא שוקו הוא שוקו.
אנה תקפה באדישות את עוגת הגבינה שלה.היא לא נראתה רעבה במיוחד,ובכל זאת סיימה את כל העוגה בארבע נגיסות כמעט אגביות.
מייקל הניח את הספל.משהו עדיין הציק לו."למה את עוזר-"
בפעם השניה באותו ערב,אנה קטעה אותו."שתוק."
"למ-"
היא הניחה אצבע על שפתיה.מייקל סגר את פיו.
מה עכשיו?
אנה הרימה את ראשה וריחרחה את האוויר.הבעה מרוכזת עלתה על פניה.היא התחלפה עד מהרה בבעתה."אנחנו חייבים ללכת.עכשיו."
"מה קרה?"הוא שלף מארנקו כמה שטרות והניח אותם על השולחן,ממהר בעקבות אנה.היא סימנה לו להיכנס בדחיפות אל המטבח,ומשם אל היציאה האחורית.היא עצרה רק שהם היו במרחק כמה רחובות משם.
"מה קרה?"מייקל שאל שוב,מתנשף כמו קטר.
"הם כאן."

הרושם הדרמטי נהרס קמעה על ידי חתול רחוב בודד,שבחר בדיוק באותו הרגע להתחכך ברגלה של אנה.
"בהם את מתכוונת..."
"החופשיים."
מייקל נאנח."הו,נפלא."
הבעת חוסר-האמון על פניה של אנה כמעט הייתה שווה את כל הערב.
"הרגע הודעתי לך שאחד הארגונים הרצחניים בעולם עוקב אחריך,וכל מה שיש לך להגיד זה ״הו,נפלא?״"
מייקל משך בכתפיו."זה עדיף על אובדן עשתונות מוחלט,לא?"
"אני מניחה..."
השקט המביך היכה שנית.
"אז...שנעשה את זה שוב בזמן אחר?"
אנה נראתה מהורהרת."אני חושבת שכדאי שתלך להודיע לג'יין."
היא נעלמה לפני שהוא הספיק לומר משהו שנון.
הפלאפון שלו הבהב.הודעה מג'ון.
אז איך הלך הדייט?
מייקל חשב.
נראה לי שהלך טוב.
-----------------------
הדפיקה על הדלת תפסה את ג'יין בדיוק ביציאה מן האמבטיה.היא רצה מהר לחדרה והחליפה בגדים במהירות הבזק.הדפיקות רק נעשו עקשניות יותר.היא ציקצקה בלשונה.מישהו יצטרך ללמד את המייקל הזה יום אחד מה פירוש המילה סבלנות.היא הלכה בנחת למטבח והכינה כוס שוקו.
"ג'יין!תפתחי כבר!"
"הדלת פתוחה!"היא צעקה לו חזרה.
צליל הדלת הנפתחת גרם לה לחייך.
מייקל נכנס לסלון בדרכו הרגילה והעצבנית-משהו.למרות שההיכרות ביניהם נמשכה רק קצת יותר משבועיים,היא כבר יכלה לנחש בסבירות די גבוהה מה הוא יעשה.
"רוצה שוקו?"
הוא הניד בראשו.
וואו,כנראה קרה משהו רציני.
היא בחנה אותו שוב במבט מדוקדק יותר.הוא השקיע יותר בהופעה מכרגיל,אבל הזיע כמו חמור."רצת את כל הדרך לכאן?"
הוא הנהן.ג'יין עברה מהמטבח לספה והתיישבה עליה בישיבה מזרחית.
"אז מה כל כך דחוף?"היא לקחה שלוק גדול במיוחד מהספל.
"עוקבים אחרינו."
היא עטתה את ההבעה המבולבלת הקבועה,אבל חשד מציק התיישב באחורי מוחה."מי?מה?איפה?"
"החופשיים."
החשד התאמת.היא זינקה על רגליה,משפריצה תוך כדי שוקו על מייקל.
"איך אתה יודע?"
"אנה סיפרה לי."

ג'יין נשמה עמוקות."חשבתי שסיכמת עם ג'ון שהיא פסיכופתית."
"זה מסובך."
"כולי אוזן."היא התיישבה שוב על הספה,מצטערת על השוקו שנשפך.
"זה התחיל אחרי האימון..."
----------------------
וואו.
לקח לי יותר זמן ממה שחשבתי לכתוב את זה,וזה לא מספק בעליל.סליחה על האורך.
הייתי מאוד רוצה לשמוע את דעתכם לגבי הסיפור בכלל והכיוון שהוא לוקח בפרט.אשמח לקבל רעיונות שלכם או סתם דעות בפרטי-תמיד כיף שמראים התעניינות!
תודה כרגיל לכל המצביעים,קוראים,מגיבים,מעירים,מאירים ומנשנשי החטיפים(שעדיין אשמח לקבל,דרך אגב).
שחר.