צאצא

צפייה מודרכת

הצופה עטה את החיוך המשוגע שלו, האחד שמתח את הסבלנות של מייקל לקצה בכל פעם מחדש."אתה יודע,יש ברווזים בכל מיני צבעים. יש את השחורים, שאוהבים בעיקר תירס קלוי, ויש לבנים שרוקדים מהבוקר עד הערב, ויש את הסגולים..."

מייקל טמן את ראשו בין ידיו. הוא נקרע בין הרצון שלו להיות במקום כשג'יין תתעורר לרצון לבעוט בצופה עד אובדן הכרה. חמש השעות בחברת האיש הפכו אותו למסת עצבים חשופים.

"ויש את הירוקים, שמזמרים על גיבורי הורד הכסוף כל יום בשתיים וחצי..."

זה עבר כל גבול. "מספיק! תעשה לי ולך טובה ותסתום את הפה שלך!"

הצופה עצר את שטף דיבורו ובהה בו באותן עיניים מטרידות שלו. "אני מצטער,לרגע לא חשבתי..."
"אני יכול רק רגע של שקט?בבקשה?"
"בבקשה."

השתיקה שהגיעה לאחר מכן הייתה גרועה לא פחות. מייקל גילה שבהעדר הפטפוט הקבוע של הצופה המחשבות שלו חגו בעיקר סביב חוסר התועלת שלו בכל התקרית. אחרי רבע שעה,הוא ייחל שהצופה יחזור לפטפוט.

וזה,כמובן בדיוק מה שקרה.

"ברווזי הביצות וברווזי ההר שונים בתכלית השינוי מברווזי הנהר..."

מייקל קטע אותו. "אתה מודע בכלל למה שאתה אומר?"
הצופה נעץ בו עוד מבט, ובמעמקיו הסתתר מעט יותר מהקשקשת הרגילה. "כולנו פולטים שטויות כל הזמן. קח אותך,לדוגמה."

"אני?"

"כן,אתה. הדברים היחידים שאתה עוסק בהם ביומיים האחרונים הם חסר התועלת שלך והעובדה שאני מוציא אותך מדעתך."

מייקל פתח את פיו לענות, ונבלם על ידי ידו הפרושה של הצופה. "רגע אחד, עדיין לא סיימתי איתך." הוא סגר את פיו הפתוח של מייקל.

"תוציא את זה מהראש שלך- אתה, מר דיגר, בהחלט לא חסר תועלת. חסר ניסיון,כן. מלקה את עצמך? בהחלט נראה כך- אבל לא חסר תועלת."

הצופה התיישב ליד מייקל על הספה. "הענקת לג'יין סיכוי לטיפת נורמליות, וזה לא דבר קטן בכלל. בקצת יותר מחודש עזרת לה לחוות יותר חיים ממה שהיא חוותה בחמש השנים האחרונות."

כל המילים שעמדו למייקל על קצה הלשון התפוגגו."אתה באמת מתכוון לזה?"
הצופה נעמד על רגליו בתיאטרליות וחייך חיוך מעושה."תחליט בעצמך."

לשם שינוי,הוא הצליח לעצור את גלגול העיניים." נראה שאתה דואג לה מאוד."

החיוך של הצופה התערער. "היא עברה הרבה. כל טיפת שלווה שהיא מקבלת מגיעה לה בזכות."

המחווה לא חמקה מעיניו של מייקל. "אתה משגיח עליה?"

"זה מה שאני-צופה."
--------------
למרבה התסכול, מייקל לא פגש באף גבר חבוש משקפי שמש ואוזניות מצידה השני של הדלת.הוא סגר אותה בהבעה מבולבלת ואז פתח אותה שוב. הגברת הזקנה מהקומה השניה שלחה לו מבט חמוץ, וחזרה לעלות מדרגה אחת בכל פעם.