כוס תה של דשא

450 46 12
                                    

יום חמישי לא הזדרז במיוחד לעבור.כמו מסטיק עקשן במיוחד שהחליט להשתזף על המדרכה,הוא החליט פשוט להימתח ולהימתח במקום לרדת מהסולייה המטאפורית שהוא נדבק אליה.כשהשעה האחרונה הגיעה מייקל כמעט נאנח לרווחה.הוא כנראה היה עושה את זה,אלמלא המבטים הממזריים שג'יין תקעה בו במחזורים של חמש דקות.בדיוק שהוא עמד לפתוח את הפה ולשאול אותה אם יש לה טיקים עצבניים בעיניים,נשמע הצלצול הגואל.

"מצויין!הגיע הזמן!"ג'יין הניפה בהתלהבות את התיק על כתפה ודחקה במייקל לצאת מהכיתה.

הוא בהה ברצפה בריקנות למשך כמה שניות."אנחנו עברנו את אותו היום עכשיו?"

הבעת חוסר שביעות הרצון של ג'יין יכלה לשריין לה מקום בגן טרום-חובה."אם לא הייתי איתך כל היום,הייתי אומרת שקמת על הצד הלא נכון הבוקר."

"תיקון טעות-את קמת על הצד הנכון של השולחן לפני שעה.אחרי שלוש שעות שינה."הוא היה מוכן לרצוח בשביל כוס קפה או ספל שוקו.רצוי מיקס של השניים.

"עבדתי עד מאוחר על תכנית האימונים שלך."ההבעה שלה התחלפה לחיוך גדול כהרף עין.בת חמש למופת."חוץ מזה,עוד כמה שבועות כבר לא תהיה לאף אחד מאיתנו סיבה לדאוג לגבי זה."

מייקל נאנח."שוב פעם זה?למה את כל-כך נחושה לצאת למשימת התאבדות לבד?"

"הסברתי לך כבר."

"לא,הסברת למה אני לא יכול ללכת.בשום שלב שהוא לא הוזכרו אנשים אחרים."

הם יצאו משער בית הספר.ג'יין פנתה לכיוון ההפוך מהבית שלה והתחילה לצעוד במרץ.

"את מתחמקת."לעזאזל,היא הייתה בכושר טוב.הוא כמעט היה צריך לרוץ כדי להדביק את הקצב שלה,והיא אפילו לא נראתה מתאמצת.

"זה פשוט-מעולם לא ממש הסתדרנו עם צאצאים אחרים.רובם נודניקים די גדולים."

העיר לא הייתה גדולה במיוחד,ועד מהרה בניינים נמוכים החליפו את המגדלים שליד בית הספר,ששכן קרוב למרכז.כעבור כמה דקות נוספות,אלה פינו את מקומם לנוף ירוק יותר.הכביש שחצה אותו במרכזו הרס קצת את האווירה הפסטורלית.

"זו הייתה הפתעה נעימה."

"המ?"

היא הניפה את ידיה לכיוון הירוק הכללי."לא חשבתי שקרדון כל-כך...קרובה לטבע."

"זו הייתה פעם בדיחה מקומית-כל-כך קרוב לטבע שהאיילות פושטות לך על המקרר."

הבעת הבלבול המוכרת עלתה על פניה."איך הן פותחות את הדלת?"

"זה דימוי ל...זאת דרך לומר...אוח,לא משנה.בואי פשוט נתחיל."

היא עצרה אחרי כמה מאות מטרים נוספים וחלצה את נעליה."הרבה יותר טוב."הבעת הסיפוק על פניה התחלפה תוך רגע ברצינות."בוא לא נשכח למה הגענו לכאן.אתה צריך להתאמן."

צאצאWhere stories live. Discover now