{finished🔚}
גונגקוק-
ילד מבית טוב, הורים אוהבים ונחמדים.
תמיד אוהב לעזור ולכן הוא מתנדב בבית החולים שבבוסאן.
מה יקרה כשיגלה שהכל היה שקר?
טאהיונג- ילד פגיע עם עבר קשה מאחוריו.
המטופל שגונגקוק יצטרך לטפל בו.
מה יקרה שהשניים יגלו שהם מכירים מהעבר?
שה...
נקודת מבט גונגקוק: הסתכלתי על אמא שלי בשוק ממה שהיא סיפרה לי כרגע. אבא שלי ה-הוא הרג את אבא של טאהיונג. אני לא מאמין פשוט לא מאמין! הוא פאקינג הרג אותו! הרגשתי את הכעס מתחיל לחלחל בי וכל מה שרציתי זה לשבור משהו. המשפחה שלי היא חלק כל כך גדול בהריסת העבר של טאהיונג! אני פשוט לא מאמין! "ה-הוא עשה את זה רק בשביל להגן עלינו גונגקוק תנסה להבין אותו" אמרה לי אמא בהתחננות וניסתה לגעת בידי אך ישר העפתי את ידי חזרה לחיקי ולא נתתי לה להתקרב אליי. הסתכלתי עליה בזעם "להגן עלינו?! הוא פאקינג הרג את אבא של טאהיונג! הוא עשה את זה בשביל עצמו! הוא פחדן! הוא הרס לו את החיים! אני בחיים לא ינסה להבין אותו אתם פאקינג יושבים פה כבר יותר מעשר שנים חיים כאילו לא רצחתם פאקינג בן אדם והרסתם למשפחה שלמה את החיים!!!" צעקתי עליה את כל חיי, בחיים שלי לא צעקתי ככה. כל העצבים עלו לראשי. הם פאקינג הרגו אותו! הם הרסו לטאהיונג את החיים! הוא נמצא בבית חולים כל כך הרבה שנים בזמן שהוריי פאקינג יושבים בבית כל יום ונחים, הולכים לעבודה ועושים כל דבר שבן אדם רגיל אמור לעשות בשיגרתו!! ועוד לתרץ לי שזה בגלל שהוא רצה להגן עליי?! באיזה חוצפה בכלל! הוא הגן על עצמו ואך ורק על עצמו, הוא חשב רק על עצמו לא על ההשלכות שיקרו אחריי שיהרוג את אבא של טאהיונג! "א-אחריי שאבא הרג את אבא של טא... גילינו שהוא היה האחיין שלי..." אמרה בקול עצוב וחלש ויכולתי לראות דמעות בעיניה אך זה לא הזיז לי, הם פאקינג הרגו את אבא של טאהיונג ועכשיו גם גילינו שהוא האחיין של אמאא! ליתר דיוק האחיין שהיה לאמא שלי! איזה יופי לדעת את זה! חבל שאני יודע את זה רק עכשיו! טרקתי את ידיי על השולחן בחוזקה וקמתי ממקומי ויכולתי לראות את הבהלה בפניה של אימי. "אני עולה למעלה לחדר הישן שלי אני צריך לעשות שיחת טלפון" אמרתי לה ולא הסתכלתי עליה אפילו פשוט עליתי לחדר וטרקתי את הדלת בחוזקה. התחלתי להסתובב במעגלים בכל החדר ולמשוך בשיערי ההורים שלי פאקינג הרגו אותו! פאקינג הרסו לטאהיונג את החיים! הכל באשמתי!! אני כל כך כועס על עצמי שנתתי לעצמי לשכוח ממנו, לתת להם לצאת מזה בשלום ולחיות חיים רגילים כאילו לא הרגו בן אדם והרסו משפחה שלמה! אני יודע שהם ההורים שלי אבל הם לא נחשבים יותר לכאלה. אין לי יותר הורים, אני ממש לא רוצה הורים שהרגו בן אדם והרסו למשפחה שלמה את החיים וגם שיקרו לי כל חיי!! פתחתי את הטלפון שלי בשביל להתקשר להוסוק אך ראיתי שיחה לא נענת ממנו מלפניי שעתיים בערך. אני לא מאמיןן למה לעזעזל לא עניתי?! אולי זה משהו חשוב, אולי זה בקשר לטאהיונג?! ישר התקשרתי חזרה ולא שמעתי את הטלפון מתחיל לחייג וכבר שמעתי את הקול של הוסוק "גונגקוק!? איפה אתה?! טאהיונג בכה הוא קיבל התקף חרדה הוא התקשר אליי ובכה לי בטלפון על זה שעזבת אותו ושסוף סוף הבנת שהוא מכוער ומגעיל וכל הזיבולי שכל הלא נכונים האלה" אמר לי הוסוק במהירות. נבהלתי ששמעתי שטאהיונג קיבל התקף חרדה, ומכוער ומגעיל?! בחיים שלי לא הייתי חושב ככה! "מה?? התקף חרדה?! הוא בסדר עכשיו?? בבקשה תגיד לי שהוא בסדר!" צעקתי בבהלה להוסוק דרך הטלפון. "אני לא יודע התקשרו ואמרו לי שהוא עבר התקף ושהוא ישן כרגע" אמר לי הוסוק. "תקשיב, אני ינסה לחזור כמה שיותר מהר בנתיים אתה יכול להיות איתו??" שאלתי אותו דואג כל כך לטאהיונג. "אני ינסה להסביר לבוס שלי שאני צריך ללכת אני כבר ישלח לך הודעה" אמר לי הוסוק "אוקיי תשלח לי כמה שיותר מהר ביי" אמרתי וניתקתי. שמתי נעליים הכי מהר שאני יכול ורצתי לקומה למטה. "לאן אתה הולך?? אבא אמור לחזור עוד כמה דקות" אמרה לי לפתע אימי שנייה לפני שהגעתי לדלת. "אני הולך טאהיונג צריך אותי" אמרתי ביובש ובאתי לפתוח את הדלת אך אמי שוב עצרה אותי " רגעע לפחות תחכה עוד כמה דקות שתאכל להגיד שלום לאבא שלך" אמרה לי ובאה אליי. "אני ממש לא רוצה להגיד לו שלום וממש לא רוצה לראות אותו! וגם לא אותך, שתיכם רוצחים דוחים והורסי משפחות! אני לא רוצה שום קשר איתכם יותר בחיים! כל מה שמעניין אותי כרגע זה טאהיונג אז עכשיו תעזבי אותי ותתני לי ללכת!" צעקתי עליה פתחתי את הדלת וטרקתי אותה בחוזקה. התחלתי להתקדם למכונית שלי ולפתע ראיתי את "אבא שלי". "הוו בני אתה לא נשאר לארוחת ערב? חשבתי שנאכל ביחד" אמר לי בחיוך. הכעס רק גדל בתוכי שראיתי איך הוא מחייך כאילו חייו הכי טובים בעולם והוא לא פאקינג הרס משפחה ורצח מישהו! כמה צבוע אפשר להיות?! "לאכול ביחד?? אתה יכול לחלום בכלל על לראות אותי שוב פעם כי אני בחיים לא הולך לחזור לפה יותר!" אמרתי לו בגיחוך ןזלזול. הוא הסתכל עליי מבולבל "למה שלא נראה אותך יותר?? אתה עוזב את הארץ??" שאל אותי לא מבין, משחק אותה מטומטם. "אבא, אני יודע מה עשית. אני יודע שרצחת את פאקינג אבא של טאהיונג המטופל שלי! החבר ילדות שכנראה היה לי!" אמרתי לו בקול גבוה ומבט כועס. הוא הסתכל עליי בשוק והתחיל לגמגם, לא הקשבתי לו אפילו פשוט המשכתי ללכת לאוטו שלי נכנסתי והתחלתי לנסוע לטאהיונג. טאהיונג תחכה לי, עוד 3 שעות ואני מגיע.
נקודת מבט של הוסוק: הגעתי לחדר של טאהיונג אחריי שלוש שעות שיחה עם המנהל ללמה אני צריך להשתחרר. נכנסתי וראיתי אותו ישן והוא היה נראה כל כך רגוע ושליו, כואב לי עליו אני לא יכול לראות אותו במקום הזה יותר לא משנה כמה מאמצים אני מנסה לעשות בשביל שהוא יצא מפה שום דבר לא עוזר, העבר לא עוזב אותו... שיחקתי בטלפון ולפתע ראיתי שמתקשרים אליי ממספר לא שמור, עניתי. "ה-הוסוק?" שמעתי קול עדין וחלש. "כן, מי זה??" שאלתי "זה ג-גימין... חשבתי אולי אתה רוצה ל-לצאת לאינשהו? אמר בקול שקט והיה נשמע כאילו הוא מובך? התרגשתי לדעת שיש לו את המספר שלי, מה שאומר שהוא חיפש אחר המספר טלפון שלי... "כן בטח!" עניתי לו מהר ובהתרגשות. "אוקיי מתי אתה יכול?" שאל בקול שמח ויכלו לשמוע את החיוך בקולו. "אני אצל טאהיונג בנתיים עוד בערך שעתיים שלוש גונגקוק אמור להגיע לפה אז אני יוכל ללכת ולהשאיר את טאהיונג איתו." הסברתי לו "אוקיי אז לבוא לקחת אותך מהבית חולים עוד שלוש שעות ככה?" שאל אותי במרץ "תסמס לי את הכתובת שלך אני פשוט פה עם האוטו אז אני יחנה אותו בבית שלך ונראה לאן נלך..." הסברתי לו "אין בעיה נדבר" אמר לי בשמחה "ביי" אמרתי בחיוך ענקי ובתרגשות וניתקתי. אני מרגיש שאני מתחיל להתאהב בו... אחריי שעה בערך שטאהיונג ישן ואני בטלפון גונגקוק נכנס בדלת מתנשף ונראה כמו אחריי ריצת מרתון. "ברוך השםם אני הולך לגימין בייי" אמרתי במהירות נתתי לטאהיונג הישן נשיקה בלחי ויצאתי בלי לתת לו להשחיל מילה. גימין אני בא אלייך.
תודה רבה על 1.19 אלף צפיות! זה כל כך משמח אותי לדעת שאוהבים לקרוא את הסיפור שלי🤗❤ אני אשמח שתכתבו תגובות, האמת זה גם קצת מבאס שאני כל הזמן צריכה לבקש את זה...
מזל טוב לצ'ים צ'ים😍 אני פשוט מאוהבת ביופי הזה!!
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
