ההחלטה הנכונה. vkook story✅

-פרק 36-

רציתי להגיד לפניי הפרק,
אני יודעת שאני נעלמת מהסיפור הזה לאחרונה הרבה מאוד, אבל אני באמת רוצה שתבינו את הסיבה.
הצפיות מאוד ירדו לי, מ300 ומשהו נשאר לי בקושי 100 קוראים, אין לי יותר תגובות וזה מאוד מוריד לי את ההשראה או את המרץ לכתוב.
אני משקיעה המון חשיבה בסיפורים שלי ובמיוחד בסיפור הזה ואני מרגישה שזה לחינם.
אני כבר הרבה זמן חושבת על להקפיא את הסיפור הזה כי אין לי קוראים או תגובות ובגלל זה אני מעלה פעם ב-
אני מקווה שתבינו, אני עדיין לא יודעת אם להקפיא או לא אבל אני מקווה שתבינו את הסיבות.
תהנו מהפרק💢:

"ג-גימין" גמגם הוסוק בזמן ששכב על המיטה וחיבק את טאה ששכב עליו וקבר את ראשו בצווארו.
"מה הוסוקי שלי?" שאל גימין בזמן שהוא גין וגונגקוק ישבו מסביב למיטה והסתכלו על זוג החולים שנאחזים אחד בשני.
"א-אני וטהא החלטנו לספר לכם קצת מה שקרה לנו פעם.." אמר הוסוק בקול חלש ומהסס והרגיש איך טהא חיזק את אחיזתו בגופו.
"באמת?" קפצו עליהם כולם בהתרגשות וסקרנות.
והוא רק הנהן אליהם והרים את ידו על גבו של טאה ששוכב עליו ומסתיר את פניו בצווארו.
"א-אז ככה" גמגם הוסוק בלחץ.
כולם שתקו, מחכים ככ לשמוע מה יספר להם.

"הוסוק תכיר, זה טאהיונג" אמרה אמא של הוסוק לילד הקטן בן ה-4 אשר הסתכל על הילד הקטן שאמו הביאה לביתו.
"הוא יגור איתנו בבית מהיום" אמרה אימו בחיוך חם ואוהב "הוא בן שנתיים" הסבירה אימו בפעם האחרונה.
הוסוק הסתכל על הילד הקטן ממנו בשנתיים "אני הוסוק" אמר בקול ילדותי וחיוך גדול.
חיוכו גרם לשני לחייך "נעים להכיר" אמר השני בקול ילדותי גם הוא והושיט את ידו ללחיצה.
"הוסוק, לך תראה לטאהיונג את החדר החדש שלו" הפריעה אימו לרגע ההכירות שחלקו.
הוסוק הנהן תפס בידו של טאהיונג ורץ איתו במהירות למדרגות עולה למעלה ומחפש את החדר שאימו לא נתנה לו להכנס אליו אף פעם.
הוא הרים את ידו לידית ופתח את דלת חדרו של טאהיונג.
שניהם נכנסו לחדר מרוגשים מאחר וזה פעם ראשונה שלהם בחדר החדש הזה.
"כל כך יפה כאן" צחקק טאהיונג ורץ לכיוון המיטה בהתרגשות.
"הקירות ריקות, אולי נצייר ונמלא אותם בציורים?" שאל הוסוק בהתרגשות שקלט איך הקירות של חדרו של טאהיונג ריקות ולבנות.
"כןכןכן" קפץ טאהיונג הקטן על מיטתו החדשה.
"אני אלך להביא דפים וצבעים" אמר הוסוק בחיוך ויצא מחדרו של טאה משאיר אותו לקפוץ על המיטה לבדו.

הוסוק הגיע לחדר עבודה של אביו ונכנס לשם בשקט ובחשש שאבא שלו שם.
הוא הגיע לשולחן עבודה ולקח דפים וצבעים.
הוא בא לצאת מהחדר אך לפתע שמע "אפילו לא שלום?" הוסוק הסתובב רואה את אביו יוצא מהחדר שירותים שיש בתוך חדר העבודה וחיוך מפחיד על פניו.
"ס-סליחה ד-דאדי" גמגם הקטן בלחץ לכיוון אביו שהגיע אליו, התכופף לפניו וליטף את פניו באיטיות מטרידה.
"זה בסדר בייבי קטן שלי, פעם הבאה תדפוק בדלת, אתה יודע שלמרות שזה אתה לאף אחד אסור להכנס לחדר העבודה שלי מבלי לדפוק בדלת" ליטף אביו את פניו גורם לגופו של הקטן לרעוד בפחד.
הוסוק הנהן "ס-סליחה ד-דאדי" חזר על עצמו הקטן שנית.
"תתן לי נשיקה ותלך" חייך אביו בצורה שהפחידה את הוסוק הקטן.
הוסוק רעד והתקרב לאביו נותן לו נשיקה קטנה אך שבא להתנתק אביו תפס בעורפו והצמיד את שפתיהם מחדש לא נותן לבנו להפרד ממנו.
הוא הכניס את לשונו לפיו של הקטן שהמשיך לרעוד ולא התנגד, הוא רגיל לזה..
לשונו של אביו חקרה כל איזור בפיו של הקטן ואחריי שהוציאה ממנו כל טיפת אוויר אפשרי הוא החליט לעזוב אותו ולנתק את שפתיהם, חוט רוק נמתח משפתו של אביו לשפתו של הקטן.
"דאדי אוהב אותך בייביבוי, תזכור את זה" אמר אביו בחיוך וליטף את שיערו.
"ג-גם א-אני א-אותך -ד-דאדי" גמגם הקטן שוב לאביו.
אביו סוף סוף עזב את עורפו ונתן לקטן ללכת, שלא פספס את ההזדמנות ורץ לדלת הכניסה וטרק אותה במהירות אחריו.