ההחלטה הנכונה. vkook story✅

-פרק 28-

הודעה חשובה בסוף הפרק בבקשה לא לדלג!

נקודת מבט הוסוק:
"הוסוקיי אני וגונגקוק צריכים לספר לך משהו.." אמר טאהיונג בחיוך עומד מולי בזמן שגימין שוכב עליי מחבק אותי בחוזקה מניח את ראשו בשקע צווארי ומנשק נשיקות פרפר שם.
הסתכלתי על טאהיונג וגונגקוק שהחזיקו ידיים וכבר הבנתי לבד מה הם יגידו.
"אנחנו ביחד" אמר טאהיונג בחיוך מאושר ומתרגש.
כל כך שמחתי לראות אותו ככה שמח.
ברוך השם הם הבינו שהם צריכים אחד את השני, כמה זמן לוקח להבין דבר כזה?!
החלטתי לנסות לדבר כי זה באמת כבר מעצבן שאפילו לחייך אליהם אני לא יכול!
הרגשתי את החשש שגורם לי לפחד ולעצור ואיתו גם הפרצוף המפוחד.
"הוסוקי הכל בסדר?" שאל טאהיונג בזמן שהוא וגונגקוק הסתכלו עליי בפרצוף מבולבל וראיתי שגימין הרים את מבטו אליי אך לא הזיז את ידיו מצווארי.
"א-א-ני" הצלחתי להגיד אך ישר סגרתי את פי מהכאב מרגיש את הדמעות עולות לעיניי מהכאב הרב שהרגשתי.
הרגשתי את הפרצופים המבוהלים וההמומים של כולם עליי.
"הוסוקי!! א-אתה דיברת!" צעק בהתרגשות טאהיונג בזמן שגונגקוק מסתכל עליי קפוא כנראה הבין את הכאב שהרגשתי.
"הוסוק אתה בסדר??? אתה בוכה, זה כאב?" שאל גונגקוק בקול נלחץ "אל תעשה את זה יותר!" המשיך גונגקוק והתקדם אליי מנגב את דמעותיי.
הסתכלתי עליו מהנהן.
אני צריך לדבר איתו, לבד.
ניסיתי לסמן לו שאני רוצה להשאר איתו לבד בכך שפתחתי את עיניי עליו באיום אך במקום זה הוא נבהל ולקח צעד אחורה.
נאנחתי ביאוש והצבעתי עליי ועליו ואז על טאהיונג וגימין שיעופו.
הוא לפתע הנהן בהבנהה "יאלה טאהיונג וגימין צאו רגע למצוא את גין אני והוסוק רוצים לדבר" אמר גונגקוק והודתי על כך שהוא הבין למה יש את האנשים הסתומים שיצאו בעצמם.
"לא." אמר לפתע גימין בכל חד וישיר וחיזק את חיבוקו סביב צווארי.
נאנחתי וליטפתי את ראשו בעדינות מנסה לגרום לו לשחרר את ידיו מצווארי אך להפך, הוא רק חיזק אותם יותר וקבר את ראשו עמוק יותר.
נאנחתי מסמן לגונגקוק להרים אותו וכך גונגקוק עשה.
"היי מה אתה חושב שאתה עושה?!" גימין צעק על גונגקוק שניסה להרים אותו ממני אך הוא רק החזיק חזק בצווארי ונלחם.
"דיי תעזוב אותי!" צעק גימין אוחז בי בחוזקה בזמן שרגליו באוויר מאחר וגונגקוק מושך אותו "גונגקוק בבקשה תעזוב!!" צעק גימין על גונגקוק מתחיל לבכות.
גונגקוק שיחרר את אחיזתו מגימין וגימין ישר ניצל את זה ושכב חזרה עליי וקבר את ראשו בצווארי ובכה.
"גונגקוק מה עובר עלייך?! למה זה היה טוב?!" שאל טאהיונג בכעס.
יופיי. עכשיו הם יכעסו עליו במקום עליי ואני אפילו לא יכול לומר מילה בקשר לזה.
"אני סך הכל מבקש שאתה וגימין תצאו לכמה דקות בשביל שאני והוסוק נוכל לדבר" אמר גונגקוק בכעס.
טאהיונג בא לענות אך היבבה של גימין עצרה הכל.
ישר ששמעתי את היבבה הזאת מיהרתי לחבק אותו ולהשעין את ראשו קרוב יותר אליי בזמן שאני מלטף את ראשו בעדינות.
כל המבטים הופנו לגימין שהתחיל לבכות בכי רב ורועש.
מבטי הפך לדואג ברגע וכך גם כל שאר המבטים המופנים לגימין.
"גימיני מה קרה??" שאל גונגקוק בקול דואג.
"א-איך אתה חושב ש-שאני יכול לעזוב א-אותו ככה שוב אחריי מה ש-שקרה" ענה גימין בבכי ובכעס לתוך צווארי.
"מה זאת אומרת?" שאל גונגקוק וחיבק את טאהיונג מאחורה שכעס וניסה להשתחרר.
"ב-בדיוק שאני וטאהיונג השארנו אתכם לבד בדיוק באותו יום, כל הדברים הרעים קרו ה-הדברים שהרסו ה-הכל" אמר גימין והתחיל לבכות יותר לתוך צווארי.
כל כך רציתי להגיד לו שהכל בסדר, שאני פה שומר עליו ושאני לא ילך יותר.
אבל לא יכלתי, וזה מה שעיצבן אותי.
החלטתי בכל זאת לדבר, והפעם עד הסוף!
"ה-הכל" אמרתי אך ישר עצרתי שוב מאחר והכאב הרב שהרגשתי.
גימין הרים את מבטו אליי וכך גם כולם "ב-ס-דר" אמרתי וסגרתי את פי בחוזקה מהכאב הרב שהרגשתי.
"הוסוק בבקשה תפסיק" שמעתי לפתע את טאהיונג אומר בדמעות אך לא הקשבתי והמשכתי.
"א-אני"
"הוסוק בבקשה לא, אתה תהרוס הכל!" אמר גונגקוק בהתחננות
"א-א-וה-ב"
"הוסוק תפסיק עכשיו!" לפתע צעק גימין וגרם לי להרים את מבטי אליו, הוא הרים את עצמו ממני וישב על שתי ברכיו לידי במיטה והסתכל עליי בדמעות והנהן לשלילה בזמן שניסה לעצור את דמעותיו בכך שנשך את שפתיו.
לא הקשבתי לאף אחד מהם.
אני יודע שהם דואגים שאני יהרוס לעצמי יותר את הלסת בכך שאדבר אבל אני לא יכול יותר.
אני לא יכול לראות אותם יותר בוכים עליי וכל מה שאני עושה זה או לגחך וללטף אותם או להניח עליהם את הראש, זה נמאס לי אני רוצה לעזור להם, לדבר איתם.
הסתכלתי בעיניו של גימין "א-אותך" אמרתי בכאב וחיכיתי לתגובתו של גימין.
"א-אתה כל כך מטומטם!" אמר גימין ופרץ דמעותיו התחיל להרטיב את פניו בזמן שקפץ עליי בחיבוק מוחץ.
אני גאה בעצמי, אמרתי לו את זה.
הסתכלתי על גונגקוק וטאהיונג
"למה אתה לא יכול להיות רומנטי כמוהו?!" לפתע טאהיונג שאל את גונגקוק בכעס וגרם לי לצחקק.
גונגקוק הסתכל עליו בהלם "אז בוא עכשיו אני אשבור את הלסת שליי ואז ישכב פה חודש שלם מחוסר הכרה ושאקום בלי יכולת להוזיז את הפה אני יכאיב לעצמי ויגיד לך שאני אוהב אותך" אמר גונגקוק בצחוק וטאהינג חייך חיוך מטריד "חשבתי דווקא על דרך מתוחכמת יותר," אמר טאהיונג בקול מטריד וגרם לגונגקוק להירתע אחורה ולצחקק בלחץ "איזה דרך בדיוק?" שאל גונגקוק מפחד לדעת "אם אני אומר אז נצטרך לעשות אותה" אמר טאהיונג בחיוך שבסיטואציה הזאתי היה נראה מאוד מטריד.
"א-אז אני מעדיף שנוותר" אמר גונגקוק בחיוך נלחץ וסובב את מבטו אליי בזמן שטאהיונג ניגש אליו וחיבק אותו מאחורה חיבק מוחץ.
ציחקקתי וחזרתי להקדיש את כל צומת הלב שלי חזרה למלאך אשר נמצא בזרעותיי.

אז זה הפרק של היום מקווה שנהנתם❤
ממש בקרוב יתחיל באמת כל האקשן אבל יש לי שאלה:
בפרקים שיגלו את העבר של טאהיונג והוסוק, זה ממש ארוך ואני חושבת שזה יקח הרבה פרקים כאילו לפחות 2 /3 אז מה אתם מעדיפים:
2/3 פרקים ארוכים של העבר שלהם אבל ממש ארוכים כי זה הרבה או כמה פרקים שזה יותר משלוש לא ממש קצרים?
בבקשה לענות כי זה חשוב אני באמת רוצה להתחיל לכתוב אותם.

_adi_agassi✌