Curiosity 2

פרק 10 - דרכים נפרדות

-נקודת מבט של מאיה-
נשברתי, הייתי הרוסה , אני ידעתי שזה מה שיקרה ברגע שאני אראה אותו אבל לא דמיינתי שזה יהיה ככה
אסיר נמלט? שהוא צעק עליי לצאת הרגשתי את הדקירה החזקה בלב מי היה מאמין שני אשבר בגללו

חזרתי לוילה שאני סוגרת את הדלת אחריי ורצה למדרגות וג׳יין עוצרת אותי
״איפה היית-היי מה קרה לך?!״ ג׳יין הסתכלה עליי מודאגת
״אה כלום..״ קולי שברירי , העיניים שלו  שהוא אמר לי ללכת רואים שהוא כלכך הוא התכוון לזה .

״עשו לך משהו? איפה היית?דברי אליי מאיה בבק-״ היא נעצרה שהדלת נפתחה וליאם וג׳וש חבר שלה נכנסו
״הקדמנו!״ ליאם צעק זורק את התיקים לרצפה ואני מחייכת חיוך קטן
״מה קרה למה את בוכה?!״ הוא אמר מבוהל מביט בעייני האדומות שהסגירו את הבכי
״אני צריכה לדבר איתך..״ אני תופסת בידו ומושכת אותו לאחד החדרים ואני מתיישבת במיטה והוא מולי
״לא יצא לך להכיר את שון..״ אני ממלמלת
״הרוצח..?״ הוא אומר בחוסר ביטחון
״הוא לא רוצח.. ליאם הוא בן אדם  שמאוד חשוב לי..״ אני אומרת לו והוא מביט בי מבולבל
״היה בנינו הרבה דברים והרבה חומות בעיקר שלא התפרקו עדיין״ אני מוסיפה מרכינה את ראשי
״אני מבין..וכרגע את לא מוכנה לצאת עם מישהו חדש..״ הוא מביט בי מאוכזב ואני מהנהנת
״אני קצת דואג לך העניין הוא שזה קצת מפחיד אותי הקטע שהוא אסיר נמלט ואת האקסית שלו והוא רצח מישהי פעם..״ הוא אומר ואני נאנחת ,״ליאם אתה לא מכיר אותו תפסיק לדבר עליו ככה״ אני אומרת בטיפה כעס
״אני לא כלכך מבין למה את מגוננת עליו..הוא רוצח מאיה וזה החותם שהוא השאיר לכל החיים״ הוא אמר ויצא מהחדר משאיר אותי לכעוס לבד .

״מאיה..לא משנה מה,תלחמי,את לוחמת בנשמה שלך
את חזקה ואמיצה מספיק להתמודד מול העולם,בחיים שלך אל תוותרי על משהו שאת אוהבת..״

אלה היו מילותיו של דניאל לפני שעזב את העולם, תמיד הוא היה מחדיר בי מוטיבציה הוא תאכלס זה שלימד אותי לא לוותר על מה שאני אוהבת. ומה שאני אוהבת זה שון אני רוצה להילחם עליו, להילחם איתו ולהוכיח לו ולעולם שהוא לא רוצח.

יצאתי מהבית עם תיק קטן בלי שאף אחד ישים לב עד שג׳יין תסיים להכין את הארוחת ערב אני יכולה להקיף את העולם ולחזור ואפילו עדיין זה לא יהיה מוכן
אני מצלצלת באינטרקום של השער שלו
״מי זה?״ הוא שאל בקול התוקפני הקבוע שלו
״זאת אני..״ אני אומרת בקול חלש ואני שומעת אותו נאנח
״מאיה תלכי אמרתי לך שאני לא רוצה שתיהי פה בבקשה תלכי כבר!״ הוא מדגיש את מילותיו האחרונות
״אני לא הולכת עד שתיתן לי להיכנס״ אני קובעת
הוא לא ענה, לחצתי שוב על הכפתור אבל ידעתי שהוא עקשן
״אני נשארת פה,מצידי אני ישן פה ברצפה עד שתכניס אותי״ אני צועקת לאינטרקום דפוק זורקת את התיק על הרצפה  בכעס ומתיישבת עלייה, הקור חדר אל גופי אבל אני לא נכנעת
הוא טען גם ככה שלא באתי לבקר ולא הייתי איתו , ואני מרגישה שעכשיו יש לי די הזדמנות לתקן.

אני מתחילה לרעוד ועוטפת את גופי עם ידיי בנסיון להתחמם
ללא הצלחה. עיניי נעצמות לאט לאט , ואני נופלת לשינה עמוקה .

.
אני פוקחת את עייני בעייפות מרגישה שאני זזה, אני מרגישה ידיים גדולות סוחבות אותי ואני יכולה להרגיש שאלה ידיו של שון, המגע שלו שונה מכל מגע אחר שהכרתי.
״שון..״ אני ממלמלת בעייפות
״לפעמים אני שונא את העקשנות שלך״ הוא רוטן ואני צוחקת
״בבוקר את הולכת״ הוא קובע ואני מושכת בכתפיי
״מאיה אני רציני מחר את הולכת את לא יכולה להיות פה את מסתכנת כל דקה שאת פה״ הוא מנסה לשכנע אותי אבל אני מסרבת להסכים
נכנסנו לבית והוא הוריד אותי ונעמדנו אחד מול השני
״את אמיצה מספיק להתמודד מול העולם,בחיים שלך אל תוותרי על משהו שאת אוהבת..״ אני אומרת לו והוא מביט בי מבולבל
״משהו שדניאל אמר לי פעם..בכל מקרה שון,אני לא מוכנה לעזוב אותך ..לא שוב..״ אני ניאנחת בעצב והוא מביט בי מופתע ואז צוחק ואני לא מבינה למה
״מאיה זה מסוכן מידי,ברגע שידעו שהיית איתי המשטרה תחשוב שהיית שותפה לפשע ואת תהרסי את העתיד שלך בגללי״ הוא מנסה להזהיר אותי
״כל עוד זה איתך לא איכפת לי..״ אני מתקרבת אליו מצפה לחיבוק שלו והוא עוצר אותי ואני מביטה בו מבולבלת
״מאיה לא עכשיו..אין לי ראש לדבר הזה״ הוא אומר והרגשתי צביטה בליבי
״אני אוהב אותך מאיה את בחורה טובה את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים החרא והמסובכים שלי,אבל ממחר הדרכים שלנו נפרדות,תצאי לעולם תיהי מאושרת תחיי את החיים
תתאהבי..פשוט תעשי כל מה שחלמת עליו לפני שפגשת אותי״ הוא אומר וכל מילה גרמה לי לדקירה קטנה בלב,הרי החלומות שלי לא משתווים אליו.
״תלכי לישון ומחר בבוקר תלכי מאיה וזו הפעם האחרונה שאני אומר את זה״ הוא מדגיש את מילותיו ועלה לקומה למעלה משאיר אותי לבכות בספה לבדי.