Curiosity 2

פרק 25 - goodbye

-נקודת המבט של מאיה-

לאחר כחצי שעה חזרתי חזרה אל הדירה ,
ליאם עדיין לא הגיע מה שהדאיג אותי מעט,
רציתי לענוד את הטבעת שוב אך לא ראיתי אותה בשום, ואני די בטוחה שהנחתי אותה על השולחן קרוב לשלט
הרכב לא היה פה , הדלקתי את הפלאפון שלי וראיתי 25 הודעות קוליות ממנו
"היי בייבי שלי, בבקשה תעני שנוכל לדבר על זה"
"מאיה אני מתחנן, אני מבין שזה היה לך מהר מידי אבל בבקשה אל תעזבי אותי".
"מאיה תעני אני דואג לך"
"אני מבטיח לך שניקח את זה לאט.".
הוא חשב שלא רציתי להתחתן איתו , התלבטתי בהתחלה אבל אחרי זה ידעתי שאני רוצה.
הוא חשב שאני לא רציתי כי השארתי את הטבעת על השולחן , אבל השארתי אותה כי רציתי טיפה לנקות את הראש ולשכוח קצת מדברים , אבל הוא הלך לחפש אותי , ועכשיו אני צריכה ללכת לחפש אותו. לקחתי נשימה עמוקה , אני הייתי בטוחה שהכל בסדר איתו.

לקחתי את הגקט שלי חייגתי אל הטלפון של ליאם , פתחתי את הדלת  בכוונה לצאת מהבית ושני השוטרים מהפעם הקודמת נעמדו מולי  ניתקתי את השיחה וחיכתי שידברו , "זה בנוגע לליאם?" שאלתי מודאגת "אנחנו צריכים שתתלווי אלינו גברת קופר" הם אמרו  ועשיתי כדבריהם ונסעתי איתם בניידת מתפללת שליאם לא עשה משהו טיפשי.

**
הניידת נעצרה ליד בית החולים מול בניין הטיפול נמרץ . "מה קורה כאן? למה אנחנו תיד הבית חולים" שני השוטרים הביטו בי וכבר הבנתי לבד מה קורה.
יצאתי במהירות מהניידת נכנסתי , רצתי אל פקידת הקבלה
"יש פה ליאם כהן???? בבקשה אני חושבת שהוא פה, השוטרים הביאו אותי" שאלתי  בקול חנוק ואי יכולת לנשום
"מה את בשבילו?" שמעתי קול גברי  הסתובבתי ונעמד מולי רופא עם החלוק שלו והמסיכה
"אני ארוסתו" עניתי בחצי קול , הוא לקח אותי לצד והיה ניראה כאילו מתקשה לדבר
"אני לא יודע איך להגיד את זה עלמתי.. הארוס שלך נהרג בתאונה, המשאית ממש מחצה אותו בתוך הרכב , אני באמת ניסתי להציל אותו, אבל נאלצנו לקבוע את מותו" הוא אמר והתמוטטתי על הרצפה
"תביאו לי מים וכדורים" הרופא צעק לאחת האחיות
"אני לא צריכה כדורים, אני צריכה לראות אותו,עכשיו!!" צעקתי והוא הנהן עוזר לי לקום מהרצפה  , הוא הכניס אותי אל תוך חדר שכולו לבד עם כמה מכונות בודדות שלא פועלות וגופה מכוסה מכף רגל עד ראש, מתפללת בתוכי שהם טעו בזיהוי וליאם מחכה לי בבית.
הורדתי מעט מהסדין שכיסה אותו ,
פרצתי בבכי, צרחתי , הנחתי את ראשי על החזה שלו , ניערתי אותו והוא פשוט לא קם
"ליאם בבקשה לא, אני מתחננת אלייך,אל תעזוב אותי,אני כן רציתי להתחתן איתך, הבטחת לי שלא תעזוב אותי!!!!!" צרחתי עליו , אבל אין לי את הזכות , אם רק הייתי פותחת את הפלאפון ועונה לו זה לא היה קורה , אם הייתי עונדת את הטבעת ולא משאירה אותה שם זה לא היה קורה.
"אני מצטערת ליאם, על הכל, על כל מה שעברת בגללי, אתה בן אדם טוב זה לא מגיע לך , אני הייתי צריכה להיות פה לא אתה."
הייתי חנוקת דמעות , הרגשתי שאני טובעת כמו באותו היום שדניאל נהרג. רק שאני צריכה עכשיו לארגן הלוויה לבד , בכוחות שאין לי , כי הוא לא פה, אך אחד לא פה , כל מי שאהבתי הולך ממני.

"להתראות נסיך יפה שלי,שינה נצחית נעימה אהוב שלי" נישקתי אותו במצח ונפרדתי ממנו והפעם לתמיד .

יצאתי מבית החולים , שקיבלתי את הבגדים שלו שמגואלים בדם, חיבקתי אותם קרוב אליי ופרצתי בבכי והתיישבתי על המדרכה בכניסה אל בית החולים.
"גברת קופר, מצאו את זה בזירה של התאונה, אני ממש מצטער על האובדן שלך" השוטר הביע את תנחומיו והושיט לי את הטבעת , ענדתי אותה והבטחתי לעצמי של אוריד אותה יותר לעולם.

המשכתי לשבת על המדרכה , מסרבת חעזוב את המקום ולהשאיר את ליאם במקום הזוועה הזה ,  זה לא הוגן. למה הוא שם? הוא עבר כלכך הרבה בחיים זה לא מגיע לו!!

באותו הרגע הרגשתח שאני רוצה לצרוח על אלוהים שלוקח אנשים מתי שבאלו ואיך שבאלו , נשכבתי בוכה על המדרכה שבגדיו המגואלים מלכלכים את שלי
עצמתי את עיניי
שמעתי קולות מעומעמים
של אנשים , אבל הרגשתי כלואה, כאילו לא יכולתי לזוז. התפללתי התחננתי לאלוהים שלא אקום , שיקח גם אותי.
******

50 הצבעות 30 תגובות ממשיכה****
לא מאמינה שהרגתי את ליאם , ולכל השונאות אל תשכחו שליאם הרג את אבא שלו כדי להגן על אמא ואחים שלו😭😭😭 הוא סך הכל אהב את מאיה- בתמונה ליאם💔