Curiosity 2

פרק 18 - זיכרון מר

-נקודת המבט של ליאם-
״מאיה נו סיימת?צריך ללכת לארוחת ערב עם ההורים שלך ואז למסיבה״ אני מפציר בה לצאת כבר מהמקלחת
״כן כן סיימתי״ היא ענתה והיא יצאה, אני בוחן אותה מכף רגל ועד ראש, היא לבושה בשמלת תחרה לבנה שגרמה להיראות כמו מלאך. פי היה פעור
״לא מעכל שאת שלי״ אמרתי מתקרב אליי והיא מוסמקת
אני מנשק אותה נשיקה ארוכה מתאפק לא להרים אותה ולהוריד לה את השמלה
״ממ..יאללה בייב אנחנו מאחרים!״ היא אמרה מתנתקת מהנשיקה ורצה לשים את העקבים ולקחה את התיק שלה
ויצאנו מהמלון שאנו מחכים להורים שלה למטה

״היי!״ אביה צעק שהיה לבוש בחליפה אפורה שאפשר להבחין שעלתה הון ואמא שלה יפהיפייה לבושה בשמלה שחורה
אמרנו להם שלום ונסענו למסעדה .
.......

״רגע רגע!אתה רוצה להגיד לי שסקאוטרים שמכירים את רונאלדו בחנו אותך?!״ אבא של מאיה שאל בהתלהבות והנהנתי בחיוך נבוך, ״סליחה,אתה מר ליאם פלדינו?״ איש עם חליפה שחורה ומשקפיים שחורות שאל אותי והנהנתי
ויש שקט בשולחן
״אני אחד מנציגיו של זאיין סמית, הסקאוטר המפורסם שהשקיע ברונאלדו ועוד הרבה כדורגלנים שאתה כמובן מכיר אותם, הוא רוצה להיפגש  איתך מחר ב9 בבוקר תודיע אם אתה מגיע ואם לא בהצלחה בקריירה״ הוא אמר ולא הצלחתי להשחיל מילה
״הוא יגיע!!״ מאיה פרצה בשמחה האיש הנהן ונעלם.
הבטתי רק בכוס יין בהלם ממה שקרה הרגע , ״תתעורר״ אביה של מאיה טפח לי על השכם ועורר אותי
״אתה הולך להיות שחקן מפורסם!!!״ הוא הוסיף בהתרגשות
אני מחייך ומחבק את מאיה בהתרגשות
״כל הכבוד שיהיה בהצלחה!״ אמא שלה הרימה את כוס היין והרמנו לחיים.

-נקודת המבט של מאיה-

״לחיים!״ הרמנו וכל אחד לקח לגימה , ליאם המשיך לדבר עם הוריי הנחתי את הכוס יין על השולחן בחזרה הרמתי את ראשי וראיתי מישהו חולף באמצע המסעדה שהזכיר לי את שון,עוברת צמרמורת בגופי אבל אני הוזה הוא נעלם כבר שלוש שנים תצאי מי זה מאיה שון נעלם.

אני שונאת אותו כלכך שונאת אותו שאם אראה אותו אי פעם אני אהרוג אותו.

שוב התמונות האלה מלפני שנתיים וחצי עולות לי לראש
״בייב בייב!״ ליאם עורר אותי ממחשבותיי
״צריך ללכת למסיבה כל החבר׳ה מהקולג׳ מחכים לנו״
ליאם אמר וקמנו נפרדים מההורים שלי
״ליאם שתהיה מפורסם אל תשכח לשלוח לי כרטיסים לשורה הראשונה במשחקים״ אבי טפח לו על השכם והם התחבקו ויצאנו לדרכנו שאני עדיין מוטרדת מהמחשבה כאילו הרוח של שון עברה פה כרגע.

אני מביטה בחלון שאני שותקת לאורך כל הנסיעה
״היי יפה שלי הכל בסדר?״ הוא שואל אותי מניח את כף ידו על הרגל החשופה שלי
אני מסיתה את ראשי אליו ומהנהנת בחיוך מזויף
כן ברור הרגע חשבתי שראיתי את שון במסעדה .

יצאנו מהמונית שכולם מקבלים את פנינו
ליאם הלך  אל חבריו שחיכו לו כבר בכניסה
״אמלהההה איך את יפה ככה!״ שמעתי את קולה של ג׳יין שקפצה עליי בחיבוק אית שיצאתי מהמונית
״וואו..״ מאט הביט בי בחיוך שמעולם לא ראיתי אצלו
התעלמתי מזה וחיבקתי אותו ישר
״בואו ניכנס״ אמרתי בחיוך מנסה לשכוח ממקודם.

נכנסנו אל האולם שכולם רוקדים וחלקם יושבים ומדברים וחלקם משתכרים, ״איי..1..2,אני צריך את תשומת ליבכם לרגע חשוב!״  אחד מחבריו של הקבוצה של ליאם דיבר
״אז זהו מחזור יקר , זו הפעם האחרונה שניראה אחד את השני כולם ממשיכים בחיים שלהם, חלקכם רופאים חלקכם עורכי דין   חלקנו שחקני כדורגל מקצועיים, אז הינה כל הרגעים בשנים האחרונות שלנו פה גם עם האנשים שכבר עזבו ..״ הוא אמר לסיומת וירד מהבמה, הם ניגנו סרטון , האמת די יפה
לפתע הופיע תמונה שלו מהמסיבה הראשונה הריבס שבה לראשונה פגשתי אותו לצערי
הוא מחייך בתמונה שהוא מחזיק אני משערת ג׳וינט ולא סיגריה
שונאת את עצמי שאני אוהבת את החיוך הזה.
הם עברו עוד תמונה ועוד תמונה.. עד שהם הגיעו לתמונה שאני הכי שונאת , שלי ושלו, כלכך פחדתי שישימו אותה
הסטתי את ראשי הצידה שאני רואה את ליאם מביט בי מהצד השני של האולם בעצב , הוא יודע כמה כואב לי מאז אותו היום.

אותו יום ארור.

*פלאשבק לפני שנתיים וחצי*
ליאם מלטף את בטני בעצב שאני שוכבת על מיטת הבית חולים
מחכה שיגידו לי למה כואב לי ככה , ליאם מלווה אותי כבר בחודשיים האחרונים ואני יודעת שזה כואב לו  שאני סוחבת את התינוק של שון למרות שאני והוא בכלל לא ביחד אבל הוא בכל זאת חזק ליידי. החזקתי בכף ידו
״באותו יום שהלכתי אליו לבית ושכבנו..לא עלה בדעתי שאני יסחב עכשיו את התינוק שלו..אני..״ נעצרתי
לא הצלחתי לנשום התפתלתי מכאבים וליאם רץ בפאניקה לקרוא לרופאים.

״המטופלת נכנס למצב הלם חייבים לפעול!״ הרופא צעק וליאם יצא מהחדר מבוהל, אני רק זוכרת שכאב לי .

פקחתי את עייני בעייפות לאורות חזקים שאני רואה פרצופים של רופאים
״מה ..קרה?״ שאלתי בצרידות
״מצטערים ילדה, קרתה הפלה..זה כבר היה מאוחר מידי לנסות להציל משהו..״ הרופא אמר בעצב , הדמעות מיהרו לצאת
והבנתי שזהו גם הזיכרון האחרון ממנו.. נעלם.

אין שון..ואין תינוק.
אני שונאת את שון על זה שנעלם ככה ולא נתן לי הזדמנות לספר לו שאני בהריון ממנו
אני רציתי לגדל את הילד הזה כלכך רציתי
אבל עכשיו מאוחר מידי, התינוק מת.

-

90 תגובות , 90 הצבעות ממשיכה
בואו ניראה אם תצליחו לעבור את הרף! סומכת עליכן
מה אומרות על הפרק?