Curiosity 2

חלק שני *פרק 17* הצצה קצרה

***כעבור שלוש וחצי שנים****
-נקודת מבט של מאיה-

כולם צועקים ומריעים  אני עולה לבמה לקבל את התעודה שלי
המורה שלי מושיט לי את התעודה עם חיוך של גאווה
״וזו התעודה למאיה כהן קופר שסיימה תואר ראשון ללימודייה במשפטים באוניברסיטת ניורק״ -
עורכת דין פלילית אהה? מי היה חושב שאצליח. תואר ראשון בניורק כעורכת דין פלילים. אלוהים ישמור

אני יורדת מהבמה והוריי מחכים לי גאים ונרגשים שטסו במיוחד לטקס מישראל לניורק .
קפצתי עליהם , אבי לקח את התעודה וצעק מאושר
״אלוהים אם רק דניאל היה פה כדי לראות לאיזו אישה נהפכת..״ הוא אומר במעט עצב ומיהרתי לנגב את הדמעה הבוגדנית , אמי חיבקה אותי ושתלה לי המון נשיקות
״היי אני מחפש עורכת דין כי הסתבכתי ממש..״ שמעתי קול והתאפקתי לא לפרוץ בצחוק
הסתובבתי וליאם עמד שם עם ידיים משולבות..
״אממ אני מכירה אחת כזו..״ אני אומרת בנימה שובבה שוכחת בכלל שהוריי כאן
אני כורכת את ידיי סביב צווארו והוא שותל לי נשיקה ארוכה על השפתיים, ״אז מה..אני הולך להיות שחקן כדורגל מקצועי וחברה שלי עורכת דין פלילית״ הוא אומר כורך את ידיו סביב מותניי , ״אמממ..״ שמעתי את קולו של אבי ואני וליאם צחקנו
״אז ליאם הינה סוף סוף אתה פוגש את ההורים שלי..״ אני אומרת והוא מושיט את ידו ללחוץ לאבי
״יפה ילד מאיפה אתה במקור?״ הוא שאל אותו
״נתנייתי״ הוא ענה ואבי השתעל
״מסוכן״ ושניהם צחקו , ״אז איפה אתה הולך לשחק?״
״יש מגעים אולי אני אשחק בליגה הספרדית אבל אני לא רוצה לדבר יותר מידי..״ ליאם עונה בביישנות
״ילד לא משנה לאן תגיע תהיה גאה תמיד..״ אבא שלי אמר לו וטפח לו על השכם
״טוב ילדונת אני ואמא נלך למלון ובערב נצא לארוחת ערב ותבוא גם אתה,אתה מוצא חן בעייני״ הוא אמר ליאם שחייך חיוך נבוך

הוריי הלכו , ליאם משך אותי אל זרועותיו וטרף את שפתיי
״אמממ..אני..לא ..נושמת״ אמרתי תוך כדי הנשיקות והתנתקתי
״אחחחח אני מאוהב בך!!״ הוא צעק והרים אותי באוויר
״לפני שכולם הולכים,אחרי עשור שלא הייתה קבוצת כדורגל לאוניברסיטה שלנו, אני מתכבד להזמין את השחקנים המצטיינים שלנו קבוצת ניורק צ׳מפיונס!״ מנהל האוניברסיטה צעק , ליאם הוריד אותי ונישק אותי במהירות ורץ לבמה עם חבריו
והם הניפו את הגביע  וצילמתי את ליאם
״אני רוצה לאחל לכולכם בהצלחה בעתיד שלכם כולכם אלופים אני בטוח שתרשמו עוד בספרי ההיסטוריה של הכדורגל״
ירדה לי דמעה , אני לא יודעת למה אני כזו רגישה ..
אבל אני גאה בליאם אנחנו האמנם רק שנתיים ביחד אבל עברנו כלכך הרבה .
(ה.ע. יש דברים עדיין שאתן לא יודעות שקרו בשלוש שנים האלה ותגלו בקרוב)

נהיה שקט , דממה מוחלטת והתמונה שלו הופיע על המסך הגדול.
״בואו לא נשכח את התלמיד שהיה האהוב על כולנו,שון סטון שנעדר כבר שלוש שנים שהיה בעצמו כוכב ושחקן מקצועי וחשוב לאוניברסיטה , אנו מקווים שימצאו אותו ושהוא בריא ושלם״ המנהל אמר בעצב 
ליאם התסכל עליי וסימנתי לו שהכל בסדר עם חיוך
אבל האם זה בסדר שאני מסתירה את המכתב שהוא השאיר לי בדיוק לפני שלוש שנים? כי אני היחידה שהוא השאיר לה את הסימן האחרון
וברגע שראיתי את התמונה שלו הבנתי שאני חייבת לשרוף את המכתב הזה.

70 תגובות ו70 הצבעות ממשיכה!!——
*מה חושבות ? **
אז הינה החלק השני של הסיפור מתחיל!!!!
מה אתן חושבות על זה שליאם ומאיה ביחד? (והינה תמונה שלהם;)
ומה לדעתכן עלה בגורלו של שון?
מאיה תשתנה, בהמשך תגלו מה קרה  במשך השלוש שנים האלה ואיך ליאם ומאיה נהיו ביחד .. בקיצור  אתן תגלו הכל!!!!!!
*החלק השני בכוונה קצר .. כי פה באמת מתחיל הסיפור  😈