Curiosity 2

פרק 26 אחרון- חלק א'

יש שלושה חלקים לפרק האחרון
א', ב' ,ג' - כל חלק יהיה שונה ויתרחשו דברים שונים ונקפוץ כל פעם כמה זמן קדימה
הסיפור מגיע לסופו אוטוטו , תכינו את עצמכן. (כל החלקים הם בנפרד והם קצרים כי אם הייתי מכניסה אותם לפרק אחד אז זה היה מגילה ארוכה מידי)

-נקודת המבט של שון-

נכחתי בלוויה של ליאם . היא הייתה מרוסקת בדיוק כמו בלוויה של אחיה הגדול דניאל ז"ל,
החלטתי להיות שם בשבילה אחרי שרוב הפעמים לא הייתי.
"אני מצטער מאיה אני באמת מצטער" לחשתי באוזנייה והיא התמוטטה, תפסתי הרמתי אותה וחיבקתי אותה קרוב אליי.

***

הסעתי אותה לבית ועזרתי לה להכינס שלא תתמוטט שוב, היא לא אמרה שום מילה כל הדרך.
"את צריכה עוד משהו לפני שאני הולך?" שאלתי אותה
"זה באשמתך" היא אמרה בחצי קול
הבטתי בפנייה שעליהן דמעות יבשות.
"מה?" שאלתי מופתע מקווה שלא שמעתי טוב
"הכל בגללך, למה חזרת בכלל?אם לא היית חוזר לא הייתי מתלבטת בכלל, לא הייתי שמה את הטבעת על השולחן וחושבת אם כדי לי להתחתן עם בחור שאני לא אוהבת כמו שאני אוהבת אותך, אם לא היית חוזר זה לא היה קורה , ליאם היה חי והיינו מתחתנים, אבל הינה שוב,שון סטון האגדי בא ונכנס לחיים שלי שוב ולא מוכן לצאת מהם!" היא צעקה שדמעות זולגות מעינייה, הדבר היחיד ששמעתי מבין כל הכל זה , שהיא אוהבת אותי עדיין.
"אתה אוהבת אותי?" שאלתי אותה בחשש
"בבקשה תלך" היא מלמלה חנוקת דמעות.
זה לא הזמן המתאים , זה מה שהבנתי.
***

יצאתי מהבית שלה נסער ונסעתי אל הדירה שלי  , וכשלא שמתי לב התנגשתי בעמוד , הרגשתי נוזל חם מהרגל שלי ואי יכולת להזיזה. צרחתי מכאבים
שמעתי קולות  של אנשים "אתה בסדר?האמבולנס בדרך אל תדאג"  מישהו שמבוגר ממני אמר והסתכל עליי בדאגה
"האמבולנס פה!" מישהו צעק
שמעתי סירנות, הפרמדיקים באו עם האלונקה והתחילו עם הנסיונות לחלץ אותי מהרכב.

צרחתי מכל תזוזה קטנה , "עוד משיכה קטנה והוא בחוץ חברים!" הפרמדיק צעק והם משכו אותי החוצה , החגורה ניקרעה וכל הרגל שלי הייתה ספוגה בדם , והכרתי נעלמה לאט לאט.
***

התעוררתי לקולות צפצופים , סקרתי את סביבתי , לצידי היו מכונות , רגלי הימנית הייתה כולה עטופה בגבס ומורמת מעלה.

"היי מר סטון אני שמח שהתעוררת" הרופא נכנס אל החדר ותלה תצלומי רנטגן אל מול עיניי
"אז אתה תהיה בסדר,הרגל שלך שבורה ותצטרך לעבור הליך שיקומי כדי שלא יגרם נזק חמור יותר" הרופא אמר מציג בפניי את הצילומים והנהנתי
"תודה ד"ר"  אמרתי בקול חלש
"אה והתקשרנו לאיש קשר היחיד שהיה בטלפון שלך , מאיה קופר" הוא אמר בחיוך יצא מהחדר מותיר אותי לנוח לבדי.

כלכך התבאסתי שהתקשרו אלייה,היא עדיין במצב לא טוב ועכשיו אני על הראש שלה? זה רק מה שחסר.
****

דלת החדר נפתחה , היא נעמדה מולי שעינייה נוצצות
"אתה בסדר!" היא התנשפה וקפצה עליי בחיבוק, אולי אני צריך לעבור תאונות לעיתים קרובות יותר? בעצם הגזמתי.

"די,אני לא מוכנה לאבד עוד אנשים בחיים שלי , זה הספיק לי!" היא פרצה בבכי שראשה מונח על החזה שלי, "אני פה איתך,אני לא אעזוב אותך שוב, אני מבטיח לך" אמרתי והפעם באמת זה יקרה , אני אעמוד בהבטחה הזו.
"קודם דניאל ואז ליאם..ואם לך היה קורה משהו..לא הייתי סולחת לעצמי בחיים" היא אמרה בקול צרוד שאני מלטף את שיערה הרך
ולאחר כמה דקות בודדות נירדמה שאני שקוע במחשבות, "אם רק היית יודעת כמה אני אוהב אותך" מלמלתי לעצמי , הלוואי והיא הייתה באמת יודעת שאני אוהב אותה יותר מכל דבר אחר שקיים בעולם הזה.
*****
יאללה 40 הצבעות  ו20 תגובות לחלק הזה
ואני ממשיכה!!!!!❤❤❤ נשארו עוד שני חלקים לסיפור אז קדימה🤗❤