Curiosity 2

פרק 12 - להישאר

תפעילו את השיר

-נקודת מבט של מאיה-

שלושה ימים שאני בדכאון ועדיין אני מרגישה לא בטוחה במאה אחוזים לגבי ההחלטה לתת צאנס לליאם ומאז שראיתי את שון..
זה מרגיש לי כאילו אני בכוח מנסה להוציא את שון מהלב שלי ״בואי רגע למטה לחצר״ ליאם אמר שדלת החדר חצי פתוחה  ואני מביטה בו מסוקרנת שחצי חיוך על פניי

אנחנו יורדים לחצר , אני פוערת את פי שאני מסתכלת על מה שהכין בשבילי , שמיכה גדולה הייתה פרושה על הדשא וסביבה בסביבות החמישים נרות ריחניים דלוקים ובקבוק של יין לבן ושתי כוסות וקערה עם פירות  וענבים ואני מביטה בו בחיוך שעייני נוצצות ואני מתאפקת לא לקפץ עליו , כל המאמצים האלו שלו אולי מתחילים לעבוד

נשכבנו על השמיכה שאנו מביטים בשמיים ודיברנו במשך שעה וסיפרתי לו הכל מהכל. על הקשר עם ג'וני ואז עם שון ושמתי לב אל הפרצוף שלו , מבט של חוסר ביטחון
אבל לא איכפת לי, זה לא שעשיתי את זה בכוונה , פשוט הכל קרה כלכך מהר עם שון ונגמר גם מהר..

״לא הפריע לך שהם היו חברים?״ הוא שאל אותי ונאנחתי
״אני לא בחרתי בזה,שון פשוט נכנס לחיים בלי התראה מוקדמת..״ אני אומרת בקול חלש
״אהבת אותו או ש..״ הוא שאל והנהנתי בעצב והוא הביט בעייני וחזר להביט בשמיים ״המשכתי הלאה.״ אני אומרת בנימה קלילה

״את חייבת אחרי שהתאהבת ברוצח'' הוא מתבדח ואני מסתכל עליו בפרצוף נגעל והוא מביט בי בפרצוף תמים , אני קמה ונכנסת חזרה אל הבית ועולה במדרגות אל החדר ומשאירה את הדלת חצי פתוחה ונזרקת על המיטה אני מדליקה את האייפון ונכנסת להודעות ורואה הודעה שנשלחה מג'וני לפני כמה שעות
''התגעגעתי אלייך'' ואני מחייכת אל המסך  ולא יודעת למה אפילו
״גם אני מה איתך ילד יפה למה נעלמת?''  אני שולחת בחזרה
אני מרגישה יד חוטפת את הפלאפון שלי
''מה אתה עושה ידפוק!'' אני צועקת עצבנית אבל הפרצוף שלו עצבני פי אלף יותר משלי
״תגידי יש לך עדיין את הקטע הזה לקפוץ מגבר לגבר?'' אני מביטה בו המומה והוא נשאר עם הפרצוף העצבני

אני קמה עצבנית וסוטרת לו ופרצופו  עדיין נוטה הצידה
ולסתו הדוקה, ליבי פועם הוא מביט בי זורק את הפלאפון למיטה הוא כורך את ידו סביב צווארי ואני מתקשה  לנשום , הוא מטיח אותי על הקיר ושאני מביטה בעיניו שנראות ריקות ומלאות אימה ובין רגע מבטו הופך למבט של חרטה והוא משחרר את אחיזתו ממני הוא לוקח צעדים אחורה ולא מביט בי
עייני מתלמאות דמעות הוא יוצא מהחדר וטורק את הדלת שאני מביטה עדיין בדלת כאילו הוא עומד שם ובא לחנוק אותי שוב . אף פעם לא הרימו עליי יד, לא ככה,הרגשתי שעוד שנייה נגמר לי האוויר חשבתי שהתפקיד שלו הוא להחזיר לי את האוויר ולעזור לי..אבל הוא ההפך מכל מה שחשבתי
אני מביטה במראה מרימה את ראשי ומביטה בצווארי שקצת אדום אני נאנחת  מרגישה עדיין את הכאב הצורב