מרחתי שכבה נוספת ולבנה על ציפורניי הארוכות ונשפתי בעדינות עליהן.
"דולי, את רוצה שאסיע אותך לבית הספר?" שמעתי את קולו הנמוך של אבי מפתח דלת חדרי ונדתי בראשי לשלילה, מבלי להביט בפניו.
"אני הולכת עם ירדן." השבתי לו בשקט וסגרתי את הפקק של בקבוקון הלק הקטן.
"אני יכול להסיע את שתיכן." הוא משך בכתפיו החסונות ועיניו הכחולות נפגשו בעיניי. קמתי מהכיסא בחדרי והצצתי בשעה המוקרנת על צג הטלפון שלי. 7:46.
"אני לא רוצה לעכב אותך, זה אימון חשוב היום." לחשתי לו ברצינות וידעתי את חשיבותו של האימון הקרוב, שהוא האימון האחרון לפני משחק הגמר היום בערב.
"שטויות, אני מחכה לך בסלון." הוא שלח אליי חיוך צדדי אחרון והפרחתי לו נשיקה מוקירה תודה באוויר.
סיפרתי לאבא שלי על מה שקרה שלשום עם אוהד ואליאב. הוא התעצבן, כעס ורצה להגיש תלונה נגד אוהד, אבל שיכנעתי אותו לא לעשות את זה.
כי מעבר לכך שזה לא באמת ישנה את העובדה שהעיניים של כמעט כולם צפו בסרטון שלי עם אליאב, אני מבינה את הבעיה של אוהד.
ואני לא אהרוס לו את החיים כמו שהוא הרס לי, בגלל הפרעה שהוא לא שולט בה.
תקראו לי טובה מידי, סלחנית מידי, אולי אפילו פראיירית. זה לא משנה לי.
אני מי שאני ואני שלמה לחלוטין עם ההחלטה שקיבלתי בנושא ואבי דאג לכבד אותה ולשים את הכעס והכאב בצד.
הנחתי את רצועת התיק על כתפי, מעבירה את עיניי בשנית על דמותי במראה ומעט מתרגשת, כאשר אני מבינה שזו הפעם האחרונה בהחלט שאלבש את חולצת בית הספר הלבנה שלי.
כמובן שציפיתי וקיוויתי שהימים האחרונים בתיכון יעברו לי בטוב טעם, בכיף ובהנאה וזה התרחש לא בדיוק כפי שצפיתי ותיכננתי.
אבל בכל זאת, אני אתגעגע לזמנים בתיכון למרות כל ההצקות, המריבות והעייפות הרבה שהכתה בי יומ-יום.
יצאתי מדלת חדרי וסגרתי אותה אחריי, צועדת אל עבר הסלון ומביטה באבי מנשנש חטיף דגנים בריאותי ומחייך אל מסך הטלפון.
"אני מוכנה." השמעתי את קולי והוא הרים את מבטו במהרה לכיווני, מחייך אליי חיוך קטן ומסמן לי עם ראשו להתקדם אל הדלת.
הוא קם מהספה והכניס את הטלפון בכיס הג'ינס שלו, כורך את זרועו החזקה סביב כתפי ומתקדם איתי ליציאה מהבית.
"מתרגשת?" הוא שאל אותי בקול נמוך וצרוד ואני משכתי בכתפיי. "קצת." לחשתי בכנות ונכנסנו יחד אל תוך המעלית הגדולה.
עיניו הבהירות נפגשו בשלי. "עוד פחות מחודש את כבר שייכת לצה"ל." הוא הזכיר לי את מה שהעדפתי לשכוח והעברתי את אצבעותיי בשערי הארוך והחלק שהיה מוברש בפן מושקע.
"אני אחסר לך?" שאלתי אותו בחיוך קטן וחיבקתי את הבטן הקטנה שלו בילדותיות.
הוא הטיח נשיקה במצחי החם וחיבק אותי, בסמן שבמעלית נפתחה בקומת הקרקע.
"את גודלת לי מהר מידי." הוא מילמל ברצינות ונד בראשו לצדדים, בעודי מתקדמת אל דלת היציאה מהבניין.
אבי התהלך בעקבותיי עד שהגענו לרכב שלו ונכנסנו לתוכו, מתחילים בנסיעה שלנו לכיוון ביתה של ירדן.
YOU ARE READING
הנקמה - The Revenge
Romanceנקמה. נקמה היא תגובה של אדם למעשה עוול שנעשה לו. נקמה היא פוגענית, מזיקה ומטרותייה הן ברורות : לפגוע ולגרום סבל דומה לסבל שכבר נגרם מלכתחילה, אולם לפעמים הנקמה מתבצעת עקב אי- הבנה ותוצאותייה יכולות להיות אכזריות.. אודל חזן, נערה יפהפיה ועדינה הנמצ...
