הנקמה - The Revenge

הנקמה - סוף דבר

חיברתי את ערכת המדונה האלחוטית על הטייץ השחור והחלק שלי וסידרתי את המיקרופון קרוב לשפתיי.

"יאללה בנות, עוד 7,6,5.. לא להפסיק!" הוריתי בצעקות ועברתי בעמידה זקופה וקשוחה בין חבורת המתאמנות שלי.
נעמדתי על הבמה הקטנה ועצרתי את הנשים מפעולה.
"סקוואט בקרוס, תנו לי 30 מעכשיו!" הדגמתי את התרגיל הבא במהירות וצעקתי עליהן להתחיל להזיז את הרגליים. צפיתי בהן מתנשפות בעייפות, מזיעות ומסריחות מאימון מפרך.

אני המאמנת הקשוחה ביותר שתראו, ואין לי רחמים לאף אחת.

"קדימה לזוז, אני רוצה לראות קצב! זה הזמן להוריד את כל הסופגניות שטחנתן בחג!" מחאתי כפיים חזקות, מתחילה להניע בנות שבוחרות להתיישב על המדרגת אימון ולנוח. הגברתי את המוזיקה באולם ההתעלמות והתנשפתי בעייפות. נסו לצעוק כל היום על פדלאות שמשלמות לי 60 שקל לאימון ולא טורחות לזוז בכלל מהרצפה.

"יאללה מתיחות." הודעתי ברצינות וזרקתי לכל אחת מהן מזרן ורוד על קרקע האולם.
בכל שעה אני מאמנת קבוצות של בין 10-12 נשים מכל הגילאים. מגיל 13 ואפילו עד 50.
חיכיתי שכולן יתיישבו על המזרן והדגמתי את התרגילים שמטרתן לשחרר את השרירים שנתפסו במהלך האימון.

אם הייתם אומרים לי בגיל 18, שכאשר אסיים את השירות הצבאי שלי, אלך ללמוד במכללת וינגייט קורס לכושר גופני, הייתי צוחקת לכם בפנים. הרי שנאתי לעשות ספורט עם ים, אבל התמכרתי לזה.
אני כבר 6 שנים במקצוע, ואני נהנת וסובלת בו זמנית מכל יום, בהתחשב לעובדה שחוץ מלהדגים תרגילים לפחות פעמיים ולדרבן את המתאמנות בצעקות להזיז את הישבן, אני לא עושה כלום.

מודה שגם לי בתור מדריכה ו״מנטורית״ כביכול, יש קבוצות שהן יותר מועדפות.

"משוחררות." הודעתי בחיוך ומחאנו כפיים כולן יחד, מריעות לעצמנו ששרדנו שעה שלמה של אימון מבלי להתעלף באמצע.
נשארתי 10 דקות נוספות לקבל את התשלומים מהבנות, וגם כדי להקשיב ולתת מענה לשאלות על חיטוב הגוף שלהן ועל הכאבים שהן חשות מהאימון הקודם.
מתחתי את הקוקו הגבוה הארוך והבלונדיני שלי והתקדמתי ליציאה מהאולם, פוגשת בגברים החסונים והשרירנים שיוצאים בקבוצה ענקית מאולם השני.

"איך היה לך, גברת?" שמעתי את קולו הנמוך של ים והסתובבתי בעייפות, מגלגלת את עיניי החומות ומקווה שיבין לבד עד כמה הסבל היה קשה. "עדיף לאמן חמורים." מילמלתי בתסכול והתיישבתי על הכיסא שמצאתי מחוץ לאולם ההתעמלות.
אני וים החלטנו לפתוח לפני 5 שנים, סטודיו אימוני כושר שמחולק לשני אולמות : אולם לנשים שאותו אני מנהלת ואולם לגברים שאותו ים מנהל.

עיניו הכחולות טבעו בשלי. "שלי דווקא לא עושים בעיות בכלל." הוא משך בכתפיו החסונות, שבמשך כל שתיים- עשרה השנים שאני מכירה אותו רק תפחו יותר ויותר.
גיחכתי בזלזול. "ברור שהם לא יעשו, כי לבנות יש רק קיטורים כל הזמן באימונים, גברים עושים מה שמבקשים מהם ושותקים. בא לי להתחלף איתך לפעם אחת, כדי שתבין עד כמה הן עצלניות." גערתי מרוב כעס.
אני יודעת שאני לא אמורה להתעצבן מזה, אני בסך הכל באה לעשות את העבודה שלי ולאמן אותן, ואם הן בוחרות להשתטח כמו גופה על המזרון במשך יותר מחצי אימון ולבזבז את הכסף שלהם, בכבוד.