יעוד המלכה • Mate To The Queen

ג'קסון

כל מי שאומר שעיניים חומות הן לא יפות הוא אידיוט, אני חושב בזמן שאני אוסף את שיערו של אַש.

שמש הבוקר המוקדמת מאירה את המערה, הופכת את שיערו של הבלונדיני של אַש למוזהב ובוהק ועיניו החומות לנחושת מותכת. הנמשים הפזורים על אפו גלויים לעין באור.

אני משתמש בפיסת בד רטובה כדי לנגב את הדם מפניו. הוא מתכווץ בכאב וגורם לי להיאנח. "אתה יודע שאם לא היית זז כל כך הרבה לא הייתי חייב להמשיך לעשות את זה," אני אומר לו.

"אולי אני עושה את זה בכוונה כדי שתהיה חייב להמשיך לנקות את זה," הוא ממלמל.

אני מחייך ומטלטל את ראשי מעט. "אלים אַש, למה אני מקבל את ההרגשה שאתה עומד להיות יותר ויותר טירחה ככל שתחלים?"

"יותר נכון ככל שאני רחוק מכל השאר," הוא אומר.

"זה כל כך רע גם במעגל?" אני שואל בעדינות.

"זה יותר טוב מכאן, אמא שלך עוזרת הרבה, היא אחת הדרקונים הכי נחמדים שאי פעם פגשתי."

אני מקמט את מצחי, מתיישב לאחור. "באמת? המלכה זרי היא אחת הדרקונים הכי נחמדים שאי פעם פגשת?"

"כן, למה?"

"נחמד זאת לא המילה שרוב הדרקונים היו מתארים את אימי. היא די קשוחה לצעירים וסופר קפדנית כדי לוודא שדרקוני הזעם מתנהגים כראוי."

הוא לפתע משפשף את צווארו. "טוב אני מחשיב אותה כנחמדה בטירוף בגלל שהיא סלחה לי על כל מה שעשיתי לגזע שלנו והיא מגינה עליי מהדרקונים שלא," הוא אומר. "אני מתכוון היא עדיין סלחה לי אפילו אחרי שהיא גילתה שאני הייתי האחד שהרג את אבא שלה."

עיניי נפערות בהלם. "רגע, אתה הרגת את סבא שלי?" אני שואל.

הוא מהנהן בראשו לחיוב, זז במקומו במתח. "כן," הוא ממלמל.

"טוב אני מניח שאתה לומד משהו חדש בכל יום," אני נאנח, מחפש בתיק הגב שלי עוד תחבושות. אני מקלל כשאני לא מוצא. אני נושך את פנים לחיי, קורע חלק מאחת מחולצותיי ומתשמש בזה במקום.

"אתה כועס?" הוא שואל לבסוף.

אני מזעיף את פניי. "אתה מרגיש את המקום מתחמם אַש?"

"אה, לא."

אני מתכופף קדימה, מניח את ידיי על כתפיו. "בבקשה אף פעם אל תניח שאני כועס עליך, אני לא מתעצבן בקלות ומשהו שעליו אימי כבר סלחה לך בהחלט לא עומד לעשות את זה," אני אומר לו.

"סליחה," הוא ממלמל, מבטו על ידיו.

אני נאנח ומטה את הסנטר שלו מעלה כדי שאני אוכל לנשק אותו. אני מתרחק ומחכה עד שהוא מסתכל עליי. "אני רק רוצה שתדע שאתה אף פעם לא צריך להתנצל בפניי," אני אומר עם חיוך מרגיע.