יעוד המלכה • Mate To The Queen

קיין

"אני המיועדת שלך?" היא חוזרת בתקיפות.

אני בולע בחוזקה. "כן."

"טוב זה מסביר הרבה," היא ממלמלת ואז מעוותת את פניה. "זה מסביר הכל למען האמת."

"אני מצטער שלא אמרתי לך! אני לא רציתי שתחשבי שאני מחבב אותך רק בגלל הזיקה של המיועדים - היה לי קראש עלייך מאז שאני בן 15 בערך כשאמא שלי סיפרה לי עלייך לראשונה."

היא מרימה את גבותיה. "היה לך קראש עליי מאז שאתה בן 15? זה מה? שלוש שנים לפני שפגשת אותי בכלל?"

אני מכחכח בגרוני ומסתכל על הריצפה. "אה כן בערך."

"לא הבנתי שאני מפורסמת עד כדי כך."

"סיירה, בערך לכל זאב בלהקה הזאת שמע סיפורים עלייך - אני די בטוח שכל יצור בעולם שמע עלייך," אני נוחר.

"במקרה הזה אתה צריך להרגיש מיוחד מאוד שיש לך אותי בתור המיועדת שלך," היא מחייכת בשובבות ועיניי מתרחבות.

"רגע אז את לא כועסת או עומדת לדחות אותי או משהו כזה?"

היא מקמטת את מצחה. "לא כמובן שלא, למה שאני אעשה את זה?" היא שואלת בלעג.

אני מושך בכתפיי ומטלטל את ראשי מעט. "אני לא יודע," אני ממלמל.

היא צוחקת מעט לפני שהיא מרימה את עצמה מהריצפה. "בסדר אז אני עומדת לישון קצת, הייתי נותנת לך נשיקה אבל השפה שלי מתחילה להתנפח מעט," היא אומרת לי, נוגעת בשפתיה בעדינות.

אני מתכווץ. "כן אני כל כך מצטער לגבי זה," אני ממלמל.

"זה בסדר קיין, אני סתם מקניטה אותך," היא מצחקקת.

היא משחקת בשיערי, מעבירה את אצבעותיה דרכו ומחליקה אותו חזרה. אני עוצם את עיניי, גונח מעט כשהיא מושכת בו קלות. עיניי מפקחות כשהיא מפסיקה והחיוך השובבי על שפתיה גורם לי לחייך.

הוא מרימה את ספר הלחשים לפני שהיא הולכת. אני צופה בה מתרחקת, אגנה זז מצד לצד ושימלתה מעופפת מאחוריה.

זה הלך הרבה יותר טוב משציפיתי, אני נאנח.

אמרתי לך לספר לה, שאקס נוהם.

לא, אתה אמרת לי לסמן אותה מה שאני לא עומד לעשות. אני עדיין עושה את זה בדרכו של לוציפר, אני מתפרץ בכעס.

הא! לך תזדיין שאקס! לוציפר מעיר.

אתה אידיוט, שאקס עונה לו.

אני מגלגל את עיניי ונאנח. אתם יכולים להפסיק כבר?

סליחה, לוציפר ממלמל.

הם משתתקים לזמן מה עד שאני שומע את הדרקון שלי ממלמל משהו לא ברור.

מה? אני שואל.