"תבטלי את זה" זאין אמר בקשיחות משלב את ידו מתחת לחזה שלו ומכווץ את גבותיו בכעס. אני יושבת מול האי הקטן שנמצא במטבח של זאין, והוא עומד מולי. האי במטבח זה הדבר היחיד שמפריד בייננו . אמרתי לו על הארוחה עם אימא שלי והוא רוצה שאני אבטל את זה.
אני לא מתכוונת לבטל את זה , זאת אימא שלי והיא בטח תעבור עכשיו תקופה קשה בגלל הגירושים. וגם אימא שלי באמת מתכוונת לבשל בשביל שתינו. זאין התכוון להסכים לזה כי הוא חשב שנייל יבוא, אבל אמרתי לו שאימא שלי רוצה שזה יהיה רק אני והיא .
"אני לא אבטל את זה זאין! , זאת אימא שלי!" צעקתי בכעס ונעמדתי מטיחה את ידי על האי בכעס . זאין כיווץ את כיווץ את עיניו לשנייה והסתכל עלי בכעס.
"שלא תעזי לצעוק עלי שוב" הוא אמר בטון קשה.
"אני ילך לארוחה עם אימא שלי ולא אכפת לי מה אתה או נייל, או הארי תגידו!" צעקתי וכיווצתי את גבותיי, מתעלמת ממה שאמר. הוא עקף את האי ואני צופה בו מתקדם אליי. לא זזתי ולא הראיתי שום פחד על פני . הוא עמד מולי כועס.
"ראית את אימא שלך כל החיים מה כל כך דחוף לך?"הוא שאל בטון קשוח ועמוק.
נשמתי עמוק "היא ואבא שלי בחיים לא- יודע מה אני לא מתכוונת להגיד לך , אני – אתה צודק תשכח מזה" אמרתי וניסיתי לעקוף אותו כדי ללכת אל חדר המקלחת לשטוף פנים, הוא זז הצידה מעט וחסם אותי .
"אבא ואימא שלך בחיים לא- מה?" הוא שאל , לא בטוחה אם זה באמת אכפת לו.
"פשוט שכח מזה , אוקי" אמרתי וניסיתי לעקוף אותו שוב אבל הוא זז הצידה וחסם אותי שוב.
"תגידי לי ואם לא שנינו לא זזים מכאן , ואל תנסי אותי תחסכי לשנינו את הזמן."
נשפתי והסתכלתי אל תוך עיניו החומות , פרצופו התרכך .
"אבא ואימא שלי בחיים לא התייחסו אלי , כן זה נשמע מוזר אבל זה נכון. כשהייתי קטנה אני הכרחתי אותם לשאול אותי איך היה לי בבית ספר מרוב שהייתי נואשת לייחס מהם. אבל בעצם אף פעם לא היה להם אכפת. אימא שלי שאלה אותי היום אם אני רוצה לבוא בשבת לארוחת ערב, הסכמתי . אבל-"
"ומה קרה אימא שלך נזכרה בך עכשיו?"
"ההורים שלי מתגרשים , היא גרה לבד עכשיו. אולי היא רוצה מישהו שיהיה לצידה" אמרתי "אבל למה לעזאזל אני מספרת לך את זה , אתה אמרת שאני אבטל , ואני יעשה את זה כי היא נזכרה בי רק בגלל שהיא מתגרשת"
הוא הניד בראשו לשלילה "לא. את הולכת , אני מקווה בשבילך שאת ואימא שלך תסתדרו" הוא אמר פערתי את עיני ופתחתי מעט את פי מופתעת שהוא אמר את זה . למה שהוא יקווה בשבילי ? למה שיהיה לו אכפת?.
"תנסי להיראות כמה שפחות מופתעת . אני לא כזה מפלצת" הוא אמר , עיני חזרו למצב הרגיל וסגרתי את פי . השפלתי את מבטי "סליחה" מלמלתי . ידו של זאין הייתה מתחת לסנטר שלי , מרים את ראשי להביט בו.
YOU ARE READING
Let Me Go - Niall Horan
Fanfiction"So you're telling me that they could let me go?" "אז אתה אומר לי שהם יכלו לתת לי ללכת?" אזהרות: תכנים מיניים אלימות שפה גסה
