"מה זאת אומרת אני לא יכולה לחזור לבית ספר? אתה לא רציני עכשיו!" צעקתי על זאין ותפסתי בכוס מהאי במטבח, הכוס שהייתה מלאה במים שכרגע סיימתי, אם ליאם לא היה לוקח לי את זה מהיד עוד הייתי מנפצת את זה.
"קנדל אנחנו עושים את זה לטובתך, תאמיני לנו." ליאם אמר מליידי, הנדתי בראשי במהירות. "לא, לא זה לא לטובתי לא, אני לא יכולה לא ללכת, אתם לא יכולים להחליט על זה!" צעקתי וניסיתי לקחת את הכוס שוב אבל ליאם הספיק להחליק אותה אליו ואז הלך ושם אותה בכיור.
"קנדל תירגעי!" זאין התקרב אליי ותפס במפרקי ידיי, אני שתקתי והבטתי בו כמעט בוכה אבל עצבנית, "אנחנו לא עושים לך את זה בכוונה!" זאין כמעט צעק.
"אתם כן, אתם כן, אתם כן." מלמלתי והנדתי בראשי במהירות, זה השלב שדמעות זלגו מעיניי. "זה בגל אוסטין נכון?!" צעקתי ופקחתי את עיניי שהיו עצומות בחוזקה והבטתי בזאין ואז בליאם.
"תגידו לי מה לעזאזל יש לכם מאוסטין!"צעקתי.
שניהם החליפו מבטים ואז נאנחו, זאין לקח צעד אחורה והביט בי, "את לא הולכת מחר לבית ספר. אנחנו לא מתכוונים להתווכח איתך, עכשיו לכי תתארגני לשינה." זאין אמר וזז הצידה כדי שאעבור, הבטתי בו זמן ממושך ורק אז מחיתי את הדמעות ועקפתי אותו אל החדר שבו אני ישנה הלילה.
•••
השעון המעורר שכיוונתי לשעה מוקדמת בבוקר, שעה שש בוקר העיר אותי. הדלת הייתה סגורה ככה שרק אני שמעתי, כיביתי את השעון מעורר וקמתי מהמיטה. אני כיוונתי שעון מוקדם כדי לקום ולצאת מכאן אל בית הספר מבלי שאחד מהם יעצור אותי, לא אכפת לי מה יקרה אחר כך הם לא ימנעו ממני ללכת לבית ספר ולהתנתק ממה שנשאר מהחיים הקודמים שלי, כשעוד הכל היה טוב.
התלבשתי בבגדים שלקחתי אתמול מהבית של נייל לפני שנסענו אל הבית של ליאם ואז פתחתי את הדלת ויצאתי בשקט אל חדר המקלחת, סגרתי בזהירות את הדלת ולקחתי מברשת שיניים חדשה שליאם הוציא לי אתמול והשתמשתי בה.
כשסיימתי את כל הארגונים בחדר המקלחת יצאתי ממנו וסגרתי שוב את הדלת בשקט. לקחתי את הטלפון שלי מהחדר שבו ישנתי ובדקתי את השעה- 06:36 בבוקר. חייכתי ואז הגחתי מהמסדרון אל הסלון ואז הלכתי אל דלת הבית,בשקט על קצות האצבעות תפסתי במפתח והתחלתי לסובב אותו, לפתוח את המנעול.
"הולכת לאן שהוא?" לעזאזל, הסתובבתי באיטיות וראיתי את ליאם, לבוש, נראה שהוא התארגן כבר ללכת לאן שהוא או שהוא סתם קם מוקדם. אה, יש לו את העבודה במשטרה.
הוא התקדם אליי ועמד מולי, מושיט את ידו מאחורי ונועל את הדלת ורק אז חוזר להביט בי.
"ליאם, ליאם בבקשה תן לי ללכת, אני לא יכולה להיות בבית כל היום, כל הזמן." לחשתי לו כדי לא להעיר את זאין שהיה באחד מהחדרים והדלת שלו הייתה פתוחה.
YOU ARE READING
Let Me Go - Niall Horan
Fanfic"So you're telling me that they could let me go?" "אז אתה אומר לי שהם יכלו לתת לי ללכת?" אזהרות: תכנים מיניים אלימות שפה גסה
