ג'ימין נזכר, לפני זמן רב כשהיה בן שבע, שהוא טייל בחוף בבוסאן. הוא ישב במושב האחורי של המכונית כולו צווח ונרגש ובועט ברגליו וצחקוקים אינסופיים נופלים מפיו, עיניו נעלמות ולחיים שמנמנות מנצנצות באור השמש הזהוב, שנכנס מבעד לחלון המכונית הסגור. הוא זוכר שקפץ מן המכונית וכמעט מעד על רגליו בעודו רץ אל חוף הים, מטפס על סלעים בידיים שמנמנות שאוחזות באבן ומשפשף את שתי ברכיו, ומרים את ראשו כדי למצמץ אל השמש והים ואל האופק האינסופי, היציב.
רק ש, בשלב זה, השמש נעלמה מאחורי ענן אפור יחיד.
הוא זוכר את הוריו עומדים שם עם מבטיהם מופנים אל השמיים, ממלמלים משהו על כך שהעננים מתאספים – תראו, יש עוד אחד במערב – ואיך שבתחזית כן אמרו שירד גשם היום ושהם לוקחים סיכון בכך שהם כאן; אבל ג'ימין הפסיק להקשיב בשלב זה, במקום זאת ממקד את תשומת לבו בדהירה כמו מטורף לעבר הים, כי כשאתה בן שבע, ואתה בחוף הים, ענן גשם בודד המונח גבוה מעל הראש שלך לא ממש משנה. הוריו התיישבו על מגבות חוף מפוספסות, והוא ואחיו עמדו במים הרדודים של הים והשפריצו מים מלוחים אחד על השני עם פרצופים מחייכים והכול הלך כל כך טוב – וזה מה שג'ימין זוכר. שהוא עמד שם מאושר כל כך עם חיוך רחב על פניו ומשפחתו לצדו וטעם מי הים המלוחים על שפתיו ועל לשונו.
ואז מתחיל לרדת גשם. הענן הבודד הפך לשניים והשמיים הפכו לשטיפה של צבעי מים אפורים, ולפתע הרוח נושבת מחטים קפואים על לחייו השמנמנות של ג'ימין, נוחתים בשערו ומרטיבים עוד יותר את החולצה הרטובה שלו. ברגעים הבאים הוריו מתרוצצים על החוף, תופסים את הידיים שלו ושל אחיו ומושכים אותם מן האוקיינוס וארבעתם פשוט עומדים שם, מכורבלים מתחת למגבת חוף בצבעי הקשת, נושמים לאט כמו גלי האוקיינוס השלווים בזמן שהם ממתינים שהסערה תעבור.
ג'ימין זוכר – אלוהים, הוא זוכר כל כך טוב – כמה מאושר הוא היה כשהעננים זזו וכמה צבעים התחילו לחלחל בחזרה אל השמיים; כאשר, סוף סוף, השמש פרצה מבעד לעננים והושיטה את אצבעותיה כאילו מברכת את ג'ימין אישית. זה בדיוק אותו הסוג של התרגשות, הרגשנות בפנים, ההרגשה שהחיים-שווים-את-זה שג'ימין מרגיש לעיתים כל כך רחוקות כיום, סוג ההרגשה של לרכוב על האופניים שלך עם הרוח עוברת בשערך בגיל 11, זה כמו לעבור מבחן או לפגוש שני אנשים שיום אחד יהיו החברים הכי טובים שלך לנצח או הטעם המסחרר הראשון של שמפניה על הלשון שלך ביום הולדת שש עשרה. זו ההרגשה הכי טובה בעולם: אושר טהור, חי, ללא פגמים, בלתי משתנה.
ג'ימין מרגיש אותו שוב עכשיו. למרות הכול, כל מה שקרה, הוא ממלא אותו ומרים אותו לשמיים עד שהוא צף בין מיליון הכוכבים הנוצצים, מביט למטה על עצמו ועל ג'ון ג'ונגקוק כשהם עומדים בחניון תחנת המשטרה בשתיים לפנות בוקר ביום שישי.
YOU ARE READING
Let's Not Fall In Love
Teen Fictionסיפור מתורגם מאנגלית. ג'ונגקוק הוא הילד הפופולרי, ג'ימין ביישן, ומשחק של אמת או חובה במסיבה מקרב ביניהם יותר ממה שהם אי פעם רצו.
