Let's Not Fall In Love

פרק 13 - בוא נהיה ביחד

כשחבריו הטובים מטפסים ברעש אל המושבים האחוריים של מכוניתו והעצבים מתחילים להתיישב בבטנו כמו פקעת שחורה ועבה, ג'ונגקוק תוהה אם הוא קיבל החלטה שגויה בהימנעות מלשתות אלכוהול הלילה.

מאז שהיו בני שש עשרה הם תמיד השתכרו קצת כהנה לנשף בית הספר השנתי, כי בדרך כלל הוא משעמם במיוחד, אבל הלילה הזה שונה; ג'ונגקוק יודע שהוא צריך להשאיר את ראשו צלול כדי לבצע את תוכניתו בצורה מושלמת, וכתמריץ להישאר מפוכח, הוא הציע ללוות את חבריו לנשף בעצמו. אבל כשהוא מקיש בעצבנות על ההגה ויוצא ממקום החנייה בידיים רועדות, הוא לא יכול שלא להתחרט שלא שתה לפחות כמה כוסיות ושכר לימוזינה במקום. לא רק שהם היו מגיעים בסטייל, מקישים כוסות שמפניה זו בזו במושב האחורי עם בועות נשפכות על עור שחור, אבל הוא גם היה מרגיש פחות חרדה.

למרבה המזל, סוקג'ין, נאמג'ון ויונגי מצטרפים אליו בהתנזרות מאלכוהול ללילה. "שתינו בעבר רק כי עודדת אותנו לעשות את זה," סוקג'ין הזכיר לו במשיכת כתפיים כשהם הגיעו לביתו בלילה, ידיו ריקות מארגזי הבירה הרגילים שלהם. הוא עבר על פני ג'ונגקוק וטפח לו על הגב, מספק לו מבט מלא חוכמה של אני-יודע-יותר-טוב-ממך שרק אח גדול יכול להעניק. "חוץ מזה, לפעמים להפר את החוקים זה משעמם."

וכיום ג'ונגקוק לרוב מסכים עם זה, אבל הלילה, הוא יפר את החוקים בצורה אחרת. המורים לא יאהבו את זה – הם יחשבו שהוא מפריע, מחפש תשומת לב, עושה צרות – אבל זו המערכת היחידה שהוא יכול לחשוב עליה כדי לגרום לכולם להבין, אם רק הם יאפשרו לו לדבר מספיק זמן. יהיה לו מזל אם לא יעיפו אותו מהבמה וילוו אותו לחניה חזרה לרכבו תוך דקות ספורות.

"אחי, אתה כל הזמן מביט בהשתקפות שלך במראה האחורית," נאמג'ון אומר מהמושב האחורי, קולו קוטע לפתע את הפטפוטים שלהם ומעיר את ג'ונגקוק מהחלום בהקיץ ההיסטרי שלו. "אתה נראה בסדר, אוקיי? אל תדאג."

ג'ונגקוק לא הבין שעשה את זה. "סליחה," הוא ממלמל. החבורה הסמוכה לעינו ממה שקרה בשבת האחרונה דעכה לכתם חום עכור, ולמרות שהוא ניסה כמיטב יכולתו לכסות אותה במייק אפ, הוא יודע שהיא שם ועובדה זו מספיקה כדי לגרום לו להיות על הקצה. זה היה ככה כל השבוע, ולמרות שנדמה שאיש לא הבחין בשום דבר שונה במראה שלו, הוא יכול להרגיש את נוכחותה כמו טורף, אורבת בצללים. למרות זאת, הוא אוחז בהגה חזק יותר ונותן לו לתת לו מוטיבציה. אחרי הלילה, כל מה שקרה בשבוע שעבר יהיה שווה את זה.

כדי לאפשר לעצמו לחשוב על דברים אחרים, במקום זאת ג'ונגקוק מחליט להתמקד בחברים שלו. הוא מחלק את זמנו בין לשים עין על הכביש לפני לבין גניבת מבטים באנשים שהצליחו להתמודד עם החרא שלו במשך כל הזמן הזה, הצחיקו אותו וגרמו לו לחייך, עמדו לצדו בכל מחיר. בטח, הם לא מושלמים: עכשיו הוא מבין שלכולם יש את הפגמים שלהם, וכל חבריו גרמו לצרות בדרכים המיוחדות שלהם. אבל אחד הפגמים של ג'ונגקוק, הוא שהוא השפיע לרעה על אנשים שהגיע להם טוב יותר, והוא לא מאמין, שאחרי כל הדברים שהוא דחף אותם לעשות, אחרי כל הפעמים שהוא התעלם מהם או אמר להם שמשהו שהם עשו הוא לא מגניב או לעג להם על הדברים הכי מטומטמים, הם באמת נשארו לצדו. הוא חייב להם את חייו, ובזמן שהוא מביט בזה אחר זה, הוא מבין עד כמה הם מדהימים. כמה אמיצים ואוהבים ויפים.