מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן להעלות פרק, היו לי כמה חודשים עמוסים ♥
מקווה שתהנו!
********************************************************************
כשג'ונגקוק מתעורר הוא מתעורר עם השם של ג'ימין על הלשון שלו והחומציות של האלכוהול עדיין משתהה על שפתיו; עם כאב עמום שנמתח על עורו, משאיר אותו ללא תנועה כשהוא שוכב בשמיכה, במיטתו, בחדרו. כשהמציאות של המקום שבו הוא שוכב, כמו גם הזיכרונות של כל מה שקרה אתמול בלילה, מתרסקים עליו כמו צונאמי, הוא מוצא את עצמו משחרר אנקה עמוקה; כשהוא עושה זאת הוא שולח את ידיו אוטומטית לאחוז בשערו בתסכול, והתזוזה הפתאומית של המפרקים שלו שולחת כאב חד בשתי זרועותיו. הוא מוריד אותן בזהירות על השמיכה, הכרוכה סביב גופו, ומביט בעורו החשוף. לסתו צונחת ופיו נשאר פעור לשנייה משונה ולפתע, הוא מבין שהוא מרגיש הרבה יותר כאב מכפי שחשב בהתחלה.
הוא נע באי נוחות כדי להתבונן מקרוב, ממצמץ את עיניו ומסרב להאמין שזה אמיתי. הוא ממצמץ פעם אחת, פעמיים, שלוש פעמים, לרגע מתכווץ בכאב מהצוואר שלו כשהוא מנענע בראשו כדי להעיר את עצמו, רק כדי לוודא שהוא לא באיזה סיוט. אבל לא, זה אמיתי. הם עדיין שם.
זרועותיו מכוסות בחבורות כהות ועמוקות, חום וסגול וגווני ירוק; ידיו מיד מתחילות לרעוד מהמראה, כי הוא מעולם לא ראה דבר דומה לזה, ולרגע הוא מרגיש כאילו הוא באמצע מסע אסטראלי ומסתכל על עצמו ממקום אחר – אלה הזרועות שלו, שריריות וזהובות, והחבורות בהחלט מתאימות לכאב המתמשך בעצמותיו, אבל זה לא מרגיש אמיתי. זה מרגיש כמו משהו שיכול לקרות בסרט, משהו שנוצר עם איפור מיוחד. היו לו חבורות לפני כן, ברור, טביעות אצבעות חומות מהמקום שבו אביו תפס אותו חזק מדי, אבל זה מעולם לא היה כל כך רע. כשערפל השינה מתחיל להיעלם באיטיות והוא שוכב שם מבולבל מהמראה של עצמו, הוא מתחיל לתהות מה עוד עלול להיות לא בסדר אתו.
מסתבר שהרבה.
עיניו עייפות, עפעפיו כבדים; גרונו כואב ושרוט וזה מרגיש כאילו מישהו דחף חוט תיל במורד גרונו; חזהו קפוץ, כאילו מותנה לקבל מכת אגרוף, או אולי זו העובדה שלבו מתפתל עם הכאב הפרטי שלו שגורם לו להרגיש כה פגוע עכשיו. כי למרות ששריריו מתוחים, למרות העובדה שיש חתך על שפתו התחתונה וצלצולים באוזניו והעובדה שכל סנטימטר מגופו מרגיש כאילו הוא נדחף למטה אט אט על ידי משקלו של סדן – הוא ייקח את כל זה וישמור על זה לנצח, אם רק זה יתקן את לבו השבור והמסכן.
הוא מצמצם את עיניו באור הקלוש, עיניו נודדות מגופו אל החלון, שם הווילונות משוכים ואור השמש נלחם כדי לפלס את דרכו מבעד לסדקים. הוא לא יכול להיפטר מההרגשה שכל זה לא בסדר, שג'ימין צריך להיות כאן לצדו במיטה, מכורבל ליד גופו הכואב. אמש היה צריך להיות הלילה שלהם. הגורל היה צריך סוף סוף לעבוד בשבילם. למרות שהם רבו, ג'ימין היה צריך לפחות לבוא ולמצוא אותו אחרי שקיבל מכות. זה מה שקורה בסרטים, בסיפורים. אם אתם אמורים להיות ביחד, אתם ביחד. כך או כך, אתם בסופו של דבר ביחד, ואז אתם צוחקים על כל הקשיים שעברתם כדי להגיע לכאן.
YOU ARE READING
Let's Not Fall In Love
Teen Fictionסיפור מתורגם מאנגלית. ג'ונגקוק הוא הילד הפופולרי, ג'ימין ביישן, ומשחק של אמת או חובה במסיבה מקרב ביניהם יותר ממה שהם אי פעם רצו.
