Let's Not Fall In Love

פרק 8 - בוא נכיר חברים חדשים

תמונה של מינסו (דמות חדשה) בסוף הפרק

**********************************************************

אביו תמיד היה בעל מזג חם.

זה היה שם כשג'ונגקוק היה בן חמש, אצבעות מחוספסות שלובות סביב פרקי ידיו הצנומים ומשך את גופו של הצעיר הצידה, מתכופף להביט בפניו כשכעס עליו על כך שרכב על אופניו מהר מדי, או שעשה יותר מדי רעש, או מה שזה לא יהיה שג'ונגקוק עשה שעורר את רוגזו של אביו באותו יום. אז, רוק התעופף על פניו מבעד לשיניים חשוקות וג'ונגקוק הקטן ממצמץ בחזרה דמעות עוקצניות וחמות ותוהה למה, למה, זה קורה לו. אבל עכשיו... טוב, באמת, לא הרבה השתנה.

התוקפנות שלו יוצאת כמו טורף באור הירח הכסוף אחרי יותר מדי כוסות בירה, עם נשימה בריח חמוץ ועיניים אדומות. זה מגיע גם כשהוא פיכח, עיתון בוקר אחוז באצבעותיו עם כתפיו כפופות מעל קפה מריר. זה מגיע פתאום, ברוגז, בדיוק כשאתה מתחיל לשכוח שזה קיים. לפעמים זה לא מכוון לג'ונגקוק – במקום זאת לאמא שלו, או העוזרת שלהם, או המכונית שלהם כשהוא לא מצליח להתניע אותה או משהו לא משביע רצון קורה, כמו בטעות להפיל ספל על אריחי מטבח קרים – אבל כשזה מתחיל, ג'ונגקוק יכול לשמוע ולהרגיש כל מילה, רוטטת מבעד לקירות ביתם הגדול והריק ישר אל חזהו כמו סכין מבעד לעור.

ובכל זאת, ג'ונגקוק יודע שהוא, עצמו, אחד הטריגרים הגדולים ביותר של אביו. זה נראה לעיתים קרובות כאילו זה שג'ונגקוק הוא ג'ונגקוק מספיק כדי להרגיז אותו, להטות אותו מעבר לקצה. כילד, ג'ונגקוק תמיד היה רועש מדי, רך מדי וילדותי, עם חיוך קורן גדול ושריטות על ברכיו וחום רב מדי בליבו – זה כמעט כאילו אביו רצה שהוא יזנק מהרחם לבוש בחליפה ועניבה ושותה כוסות ויסקי, ולכן לא אהב אותו על היותו האדם שהיה. זה כאילו שג'ונגקוק מעולם לא הורשה להיות ילד, כי אביו תמיד חיכה שיגדל. למרבה האירוניה, ג'ונגקוק מעולם לא הרגיש יותר תינוק מאשר כשאביו גער בו.

מאז ג'ונגקוק ניער את התמימות הילדותית המטופשת שאבי והתנגד לה כל כך הרבה זמן, אבל אביו בהחלט מצא סיבות אחרות להתרגז עליו. כיום, זה בגלל שהוא לא מנסה מספיק חזק. כי הוא טיפש מדי. פזיז מדי. לא מספיק מוטרד מכך שהבחינות שלו מתקרבות במהירות. כי הוא מסדר את שערו בצורה מטופשת, כי הוא שם יותר מדי איפור כדי להיחשב כגבר, כי קבוצת החברים שלו מרושלים וחסרי תקווה כמוהו. כי הוא מקלל יותר מדי ואומר את הדבר הלא נכון ואף לא עושה דברים נכון ותמיד, תמיד, עושה בדיוק את ההפך ממה שאביו רוצה.

ג'ונגקוק מניח שהרצון שלו להיות פופולרי ועוצמתי נובע במידה מסוימת מהאופן שבו אביו גוער בו, והוא לא ממש הכיר את סבו, אבל הוא נראה קר ואכזרי מכל התצלומים הזועפים וג'ונגקוק תוהה אם אביו קיבל את אותו היחס. הוא תוהה אם אולי כל האבות במשפחה שלו הם כאלה. אם אתה יכול לנסוע בחזרה בזמן, דרך דורות של רצונות שלא ניתן לספק אותם כדי לדכא את הילד שלך בניסיון דפוק למשוך את עצמך למעלה. ג'ונגקוק לעיתים קרובות תוהה אם זה כלל מוזר שעובר במשפחה שצריך לדבוק בו. כמו, כלל מספר אחת בלהיות גבר במשפחת ג'ון: אתה חייב לגרום לילדך להרגיש כמו חרא מוחלט בכל ההזדמנויות האפשריות.