זה לא שוקע בו: לא כשטאהיונג מזנק, תופס את זרועו של ג'ימין, ומושך אותו על רגליו; לא כשג'ונגקוק חוצה את החדר לעברו, עומד ממש לפניו; אפילו לא כשג'ונגקוק פותח את פיו ומדבר אליו, בפעם השנייה הלילה. "וואו, אתה ממש נמוך," הוא מגחך בסתמיות, לפני שהוא תופס את זרועו של ג'ימין בגסות – חשמל פורץ דרך הז'קט שלו לתוך העור שלו מהנגיעה של ג'ונגקוק והוא נהיה מתוח, מרגיש לא בנוח – ומוביל אותו מהחדר.
ג'ימין זורק מבט נואש מעבר לכתפו בכיוון הכללי של הוסוק וטאה, והם נותנים לו זוג אגודלים מופנים כלפי מעלה, כמעט משתינים מרוב צחוק. לבו של ג'ימין שוקע – תודה רבה, חבר'ה – כשהוא מסתובב חזרה אל ג'ונגקוק, ודלת הסלון נטרקת מאחוריהם. הם לבד במסדרון. ג'ימין מעולם לא היה לבד עם אף אחד מהפופולריים לפני כן; הוא מרגיש מפוחד, כאילו עומדים לצרוח עליו, או להרוג אותו, או משהו כזה.
"קדימה,"ג'ונגקוק נוהם, מושיט את ידו ומעביר אותה על הלסת של ג'ימין בעדינות רבה. הוא יכוללהרגיש את הדומיננטיות, היהירות, מוקרנת ממנו כמו שדה כוח. ג'ימין פתאום צועד לאחורמהמגע שלו, נתקע בדלת מאחוריו, וג'ונגקוק פשוט זורק את ראשו לאחור וצוחק. זה צחוקנוטף רוע; ג'ונגקוק מתענג על הפחד של ג'ימין. "בוא נגמור עם זה."
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
