הצלצול הצווחני של השעון המעורר של ג'ונגקוק מתפרץ באוויר והוא פולט אנקה, מתגלגל במיטה ולוחץ את ידו על כפתור הנודניק. זה מוקדם מדי בשבילו להיות ער עכשיו. ימי שני הם הגרועים ביותר, הוא מחליט.
כמה לחיצות על כפתור הנודניק מאוחר יותר וג'ונגקוק דוחף את השמיכות ממנו באי רצון, אור הבוקר חודר אל חדרו מבעד לסדקים בתריסים. מותח את זרועותיו, הוא קם מהמיטה, וכשהוא הולך לכיוון חדר האמבטיה, הוא רואה את עצמו במראה בחדר השינה. שערו השחור הוא בלגן אחד גדול, נופל אל תוך עיניו, ואוסף של פצעוני בגרות הופיעו על סנטרו. הוא מוציא אנקה שמתערבבת עם פיהוק ופונה אל חדר האמבטיה, לפני שמוריד את הבוקסרים שלו ונעמד מתחת למים הזורמים והקרים של המקלחת. מעסה שמפו בניחוח הדרים לתוך שערו העבה, הוא רוטן, המים נופלים על גבו הארוך, העירום. קר מדי לזמן הזה של הבוקר, אז הוא מסובב את הידית עד הסוף, ומטיל את ראשו לאחור כשהמים מתחממים.
שגרת הבוקר שלו היא די אותו דבר כל יום, והוא מבצע אותה עכשיו בקלות; הוא יוצא מהמקלחת ומייבש את עצמו לפני שהוא לובש את מדי בית הספר שלו, שהם זוג מכנסיים שחורים עם חולצה, עניבה, ובלייזר בצבע בורדו. ואז הוא מסדר את שערו ומכסה את הפצעונים שלו ומורח פס של אייליינר שחור לאורך כל עפעף. הוא נראה טוב, אבל הוא תמיד נראה טוב. הוא מחייך לעצמו במראה, אוהב את מה שהוא רואה, ואז יורד למטה.
"היי, אמא," ג'ונגקוק מפהק, נכנס למטבח. עיניו מתרחבות. השפית האישית שלהם הכינה מגוון מרשים של ארוחות בוקר: מרק דונג'נג, אורז מבושל, ביצים מטוגנות וקימצ'י, כמו גם טוסט חמאה ושלוש קופסאות דגנים לבחירתו של ג'ונגקוק. אמו של ג'ונגקוק יושבת ליד האי המרכזי והנקי, לבושה בחלוק משי.
היא מביטה בו, מופתעת, ומסתכלת כשהוא מושיט יד אל חתיכת טוסט. "אתה לא אוכל יותר מזה?" היא שואלת, עצבנית. אמו נראית עייפה, עיניה אדומות והשקיות השחורות שמתחת לכל עין בולטות, אפילו מתחת לאיפור שלה.
"לילה קשה?" הוא שואל, למרות שהוא די יודע את התשובה. היא נרגעת אז, המתח המוחזק בבירור בגוף שלה משתחרר כמעט מיד. היא מנענעת בראשה, נראית עצובה, ואז מחווה במעורפל במעלה המדרגות.
"הוא ישן," היא אומרת בקול שקט, מניחה את ידיה מתחת לסנטרה. "אתה בטוח שאתה לא רוצה עוד אוכל, מותק?"
"אני בטוח, אמא."
היא אז מתפתלת בכיסאה ומביטה על השעון שעל הקיר. "ובכן, במקרה כזה, אתה בטח צריך לעזוב בקרוב. אחרת תאחר."
ג'ונגקוק עוקב אחר מבטה, ובבליעת רוק לחוצה, מהנהן בתקיפות. "כן, לא הייתי רוצה שזה יקרה." הוא בולע את חתיכת הטוסט חמאה האחרונה, נותן לאמו חיוך מלא באוכל (שאליו היא מגלגלת את עיניה בגועל), ומניף את התרמיל על כתפו. ג'ונגקוק בטח צריך לתהות אם אמא שלו בסדר, כי בהחלט יש שם משהו לא בסדר, אבל במקום זאת, יש לו דברים גדולים יותר בדעתו.
YOU ARE READING
Let's Not Fall In Love
أدب المراهقينסיפור מתורגם מאנגלית. ג'ונגקוק הוא הילד הפופולרי, ג'ימין ביישן, ומשחק של אמת או חובה במסיבה מקרב ביניהם יותר ממה שהם אי פעם רצו.
