The wrong kidnapped (הושלם)

אפילוג

"לוקאס אני לא מסוגלת יותר!" צעקה פרדריקה החזיקה את המיטה בחוזקה מרגישה שאין לה כוח יותר לעוד סיבוב של לחיצות.
"עוד קצת אהובה, הם כבר בחוץ" אמר לוקאס, האחות חייכה אליהם מנסה לדרבן את פרדריקה שזה עוד מעט נגמר.
ללוקאס היה קשה לראות אותה ככה אבל הוא ידע שכל זה לטובה.
הוא התקופף קצת ונישק את הדמעות שלה מנסה להרגיע את צעקות הכאב שלה ששברו את ליבו לחתיכות.
"אחד בחוץ, חזק תדחפי חזק" אמרה המיילדת ולוקאס ראה את התינוק הראשון אחריו הגיע מהר השני.
שניהם בכו בחוזקה ופרדריקה היתה כל כך עייפה שהיא לא הצליח לחייך מרוב אושר.
"עשית את זה, בייב שלי את הכי גיבורה בעולם"
לוקאס החזיק אחד מבניו ופרדריקה את השני, שתיהם התחילו לבכות מרוב אושר שלא ידעו כמותו עד עכשיו.

לוקאס לא ידע מה לעשות יש לו שתי ילדים אישה הכי טובה שהוא יכל לבקש.
הוא חיבק את פרדריקה ונשק לראשה מליון נשיקות הוא אהב אותה, אהב אותה כל כך, כל האושר שבעולם היה מולו.

* * * *

כמה חודשים אחרי:

"אם אתה תעיר אותם, זה היה הסוף שלך אדוני"
אמרה פרדריקה בכעס מדומה.
"כבר שבועיים שאת מתחמקת ממני, אני חושב שלזין שלי לא מענין אם הרעש יעיר אותם"
הם צחקו בקול ואז פרדריקה סתמה את פיו של בעלה בידה הקטנה.
לוקאס הסתכל בעיניה הקטנות והפך אותה שתהיה תחתיו, היא נבהלה וצעקה ברחה מפיה אחרי בכי חזק של תינוק הרעיש את כל הקומה.
פרדריקה הזיזה מהר את גופו של לוקאס ורצה החוצה מהחדר שהיא לבושה רק הגופיה רופפת ותחתון.
"אני לא מאמין  מי זה, ג׳וש או ג׳יימס?" לוקאס שאל בכעס.
מתגלגל על הגב עוצם עיינים, שומע רק את קולות הבכי של אחד התינוקות הולך ופוחת, יש להם אימא מדהימה חשב לעצמו.

פרדריקה נכנסה לחדר בחזרה שג׳וש בין ידיה בוכה בשקט ביבבות חלושות.
לוקאס התישב וסידר את השמיכה בשבילה, היא באה והתישבה על המיטה מרימה את הגופיה שלה ונותנת לג׳וש לינוק.
לוקאס הסתכל עליה על החזה שלה שגדל בגלל החלב שהיא סוחבת בשביל להאכיל את התאומים שלהם.
"לוקאס" היא קרא לו והוא הרים אליה את מבטו הרעב, נושך את שפתיו ומתישב מאחורי גופה הקטן עוטף את ידיו סביב אהובתו ובנם הקטן.
"מה היה קורה אם אלה היו השפתיים שלי שסביב העור הרגיש שלך, אני לא מסוגל להיות יום בלעדיך אני רעב אליך" פרדריקה גנחה בשקט והשעינה את ראשה אחורה אל גופו של לוקאס, מרגישה את ידיו מלטפות את רגליה ועולות מעלה לבגדים שנשארו עליה.

"אני רוצה את השפתיים שלך עלי בבקשה" ביקשה בשקט והזיזה את שיערה בעדינות לא להפריע לתינוק, נותנת ללוקאס גישה לצווארה רק רוצה שיענג אותה הכי טוב שידע.
"הוא גונב לי את התפקיד" אמר לוקאס בעצב מזויף ושתיהם צחקו והעירו את ג׳וש שהספיק להירדם בחזרה.
התינוק הקטן הסתכל עליהם העיינים ירוקות זהובות בדיוק כמו של אביו, שיערו הבלונדיני מבולגן ונופל על פניו הקטנות.
"ילד קטן של אבא, אולי תתן לי גם להנות קצת הלילה מה אתה חושב" פרדריקה כעסה ודחפה את מרפקה לצלעותיו של לוקאס, שנאנך בכאב.