"לוקאס מה קרה לך?" שאל שוב בפעם המי יודע כמה , לוקאס נישאר שותק אין לו עצביים לא לבראין ולא לשום דבר אחר הוא רק רוצה שיעזבו אותו בשקט ויתנו לו להתמודד עם המצב בעצמו.
"אתה תגיד לי מה קרה או שתמשיך לשתוק פה עד שנמות " אמר בראין , אפשר היה לשמוע את הכעס מתחיל לעלות בכל פעם לפי טון הדיבור במאופק שלו.
לוקאס שכב על המיטה ובראין לידו אחרי שבראין הרים אותו מהרצפה הקרה שבסלון, בזמן שראה את לוקאס מותש רועד, ואפילו קצת מפוחד אפשר להגיד.
לוקאס התעצבן הוא לא מבין מה בראין עושה פה בשעה כזאת ולמה דווקא הוא מכולם היה צריך לראות אותו ככה.
"טוב אז אני הלך יש לי כמה סידורים לעשות, אבל לוקאס אם אתה צריך עזרה תגיד לי אני לא כמו שהיתי אז אתה באמת חשוב לי" אמר בראין קם ממקום ישיבתו ומתקדם לדלת.
"איפה פרדריקה?" אמר לוקאס בקול חרישי שחשב שבראין בכלל לא ישמע את דבריו החלושים.
"היא...היא...אין לי מושג איפה היא אני אתקשר אליה" אמר בראין מהוסס בדבריו ויצא מהחדר משאיר את לוקאס שוב לבד כמו כל היום הארוך הזה רק עם אור קטן ממנורת השינה שלו.
עיניו נעצמו אבל גופו נישאר ער לחלוטין כמו הרעד הבלטי פוסק, השיניים הנוקשות,הקור שהקיף את גופו בהילה מסטורית.
כמו כן הוא שמע גם הכל , גם את השיחה היוצאת דופן שניהל בראין עם לא אחרת מפרדריקה ,שלו.
"מצאתי אותו מעולף על הריצפה...כן כן אני יודע...מה לא, אל תדאגי הכל בסדר...הכל בסדר הוא לא יודע כלום...טוב תבואי הוא צריך אותך"
שוב הכל כל כך מבולבל, מה קורה בזמן האחרון?
כל כך מבולבל שום דבר לא מובן כל מילה יותר שונה מהקודמת שום הבנה לא חילחלה שום דבר לא נתפס בתודעה שלו.
לוקאס שמע צעדים והתחפר יותר בטוח השמיכה הרכה שלו, נושם עמוק וחוזר בראשו שוב חשוב על מילותיו האמתניות של חברו הנימצא כמה צעדים ספורים ממנו.
"לוקאס היא אמר...או, אוקיי לילה טוב לוקאס"
לוקאס לא זז רק הקשיב למעשיו המתחלשים של בראין שיצא מביתו להחזיר את השקט למקומו.
לאאא!!העינים נפתחו בשניה אחד מהירה הנשימה נעתקה הרעד גבר הקור חדר לעצמות בלי יכולת אמיתית לתזוזה הכל בלגן הכל הרוס שבור, כלום לא יעזור עכשיו.
עוד התקף חשב לעצמו, להרגיש את הזיעה הקרה נוטפת ממצחו טיפות טיפות.
תפסיק עם זה! כאב ויאוש הצטרפו גם דמעות שקופות, מלוחות, נוזלות על פניו ומשאירות אחריהם סימן ברור.
הוא יצא מכלל שליטה, השתגע לחלוטין תפס את ראשו בין שתי ידיו לא מסוגל יותר.
לא רוצה בזה יותר בקולות שבראשו, צעקות מהדהדות בחלל הגדול אבל איש אינו נמצא חוץ ממנו, בחושך בקור הצעקות גוברות העניינים נפתחות ורק אז הוא קולט הכל, את כל הבלגן שהוא בעצמו גרם לו.
YOU ARE READING
The wrong kidnapped (הושלם)
Romantizmלוקאס נעמד לידה תופס במפרק ידה ומקרב אותה אליו . מזיז את שיערה ומתקרב לאוזנה. "הגוף שלך בנוי לשמלות צמודות , אבל זאת חשופה מידי . אני לא אוהב שרואים את מה ששיך לי " "לוקאס אתה לא רציתה שאני ההיה שלך , ניראה לי שאתה זוכר " לחשה פרדריקה , מרגישה את...
