פרדריקה הסתכלה עליו מבטה מחויך אבל שפתייה קפואות , היא לא ידע אך להגיב כל כך לדבריו של לוקאס .
היא ידע שהוא מרגיש אליה משהו אבל אהבה ? , לא זכור לה בכל חייה שהיא שמע אותו אומר לה את זה , היא מנסה לזכור אבל היא לא מוצאת את פיסת ההיסטוריה בינהם שהוא אמר לה את זה , כי זאת הפעם הראשונה .
"מה את בשוק קטנה , אני אוהב אותך .
אני מאוהב בך אני רוצה אותך ואני מקבל אותך כי את רק שלי ."
אמר לוקאס וחייך , רואה אך היא מרוכזת רק בו מתמגנטת למבט שלו בעייניה לדיבורו שכולא אותה בקסמיו.
"אז מה שאני אומר בכל המילים האלה , זה שאני אוהב אותך אני באמת אוהב אותך מעומק הלב שלי .
את חלק מהלב שלי כבר ואני לא יכול להוציא אות... , אני לא רוצה להוציא אותך מישם " נשק למיצחה וקבר את ראשו בשיערה מוצא את צווארה ונושק לה ברכות .
"לוקאס אתה תעצור אותי ?" שאלה פרדריקה בלחש ולוקאס לא הבין .
"כן או לא אתה תעצור אותי ?" שאלה שוב ולוקאס צחק לעצמו .
"תלוי במה " אמר ופרדריקה הזעיפה אליו את פניה .
"לא לא , אני לא אעצור אותך " אמר לוקאס וגיחך לעצמו מסתכל על מבטה החודר של פרדריקה .
פרדריקה התרוממה ותפסה בידו של לוקאס מושכת אותו איתה לחדר השינה .
"מ-מה את עושה ?" שאל לוקאס ונכנס אחריה .
"אמרת שלא תעצור אותי " אמרה בקול מתוק תופסת את לוקאס ונצמדת לגופו הרחב .
"פרדריקה את בטוחה , אני יכול לחכות לך כמה זמן שתרצי " בעל העיינים הירוקות אמר בקול צרוד מרגיש אך הפרפרים מרחפים בבטנו ביגלל מה שאמרה .
"לוקאס אני באמת מוכנה , אני רוצה לשים את העבר בעבר ולחיות את העתיד " אמרה וחייכה אליו בבישנות מרגישה את ידיו תופסות את חולצתה ומורידות אותה מהר מגופה .
הוא מקבל את מה שהוא רוצה בלי ללחוץ , היא רוצה אותו הוא רוצה אותה הוא קיבל את האישור שחיפס מה יותר טוב מיזה ?
"חשבתי שלא נגיע לזה בחיים " לחש לאוזנה והצמיד אותה אליו מוריד את שפתיו לצווארה שהיה אדום כמו פניה הסמוקותו.
"ר-רק תהיה עדין , אני לא י-יודעת כמה המקום שם רגיל לזה " לחשה והזיזה את שיערה מעקמת קצת את צווארה לתת ללוקאס את כל המקום בשביל ששפתיו היו על עורה .
"אני איתך תמיד היה עדין " אמר והוריד את חולצתו זורק אותה על הריצפה , תופס בידיה הקטנות ומוליך אותה אחורה עד שהפיל אותה על המיטה הגדולה שומע את צעקת הבהלה החמודה שניפלת משפתייה האדומות ומגחך לעצמו בשקט .
לוקאס עלה מעליה מרגיש אך ידיה התעוררו לחיים ואצבעותיה מטילות על החגורה שלו .
עייניו נעצמו , ידיו תפסו את פניה וחיברו את שפתיהם יחד רוצה לטעום אותה שוב כמה שרק אפשר .
אצבעותיה שיחררו את החגורה אחרי מספר שניות , שהרגישו ללוקאס כמו נצח .
"תודה לאל כמה זמן " התלוצץ ומשך את מיכנסיו למטה מסתכל על פניה הסמוקות של פרדריקה ועל עייניה הזוהרות .
"א-אני לא הצלחתי לראות מה אני עושה " אמרה בגימגום חמוד מסתכלת על גופו של לוקאס כמו יצירת אומנות שהיתה רק שלה עכשיו .
YOU ARE READING
The wrong kidnapped (הושלם)
Roman d'amourלוקאס נעמד לידה תופס במפרק ידה ומקרב אותה אליו . מזיז את שיערה ומתקרב לאוזנה. "הגוף שלך בנוי לשמלות צמודות , אבל זאת חשופה מידי . אני לא אוהב שרואים את מה ששיך לי " "לוקאס אתה לא רציתה שאני ההיה שלך , ניראה לי שאתה זוכר " לחשה פרדריקה , מרגישה את...
