להעביר לאחור | דרארי✔

-1-

פרק 1

הארי הביט בקישוטי חג המולד שנפרשו מכל עבר. מאות קישוטים נוצצים וקטנים נתלו על עצי האשוח הרבים שהזדקרו מהרצפה ברחבת אולם האוכל הגדול. הקישוטים זהרו באדום, כסף, זהב ולבן ועוררו רוגע ושלווה בנוכחים.

האש בערה מסביב ומהתקרה המכושפת צנח שלג, ובדך פלא אותה הארי לא הצליח להבין עד היום השלג נעלם בעודו באוויר בניצוץ קטן ולבן. הרקע של התקרה היה שמי כוכבים בהירים וזה היה שינוי מרענן לראות שלג וכוכבים בו זמנית, בלי העננים שמסתירים את השמיים בצפיפותם וציבעם האפרורי. על שולחנות החג החומים והגדולים כבר היו כל המטעמים, הרבה מעבר לכמות האוכל הנדרש בשביל מעטי התלמידים שנשארו בבית ספר לחופשה הארוכה.

הארי התיישב בשולחן והביט לצדדים, לא מופתע לגלות שהוא אחד מהבודדים שישבו ליד השולחן וסעדו בשקט. הוא העמיס בנדיבות אוכל על צלחתו וחיכה לרון והרמיוני. לא היה מפתיע שהרמיוני איחרה כי כאשר הביט בה פעם אחורנה ראה הארי שהיא שקועה בשיעורים בחדר המועדון. וכאשר זה נגע לרון הארי לא מצא את זה כמפתיע פחות - להפך, לא היה קשה להבחין שרון מאוהב בהרמיוני לפחות שנתיים בלי שהוא עשה עם עם זה דבר והוא בטח מחכה לה עד שתסיים עם העבודות. חיוך נפרס על פניו של הארי כאשר חשב על שניהם.

הרמיוני ורון נכנסו לבסוף לאולם. הרמיוני נראתה נרגזת מבדרך כלל, שיערה פרוע על ראשה כאילו ניסתה לתלוש אותו מהקרקפת. רון היה אדום וסמוק כולו, צבעו מתחרה בצבע של עגבנייה. הארי התקשה לזהות האם הצבע נבע ממבוכה או מכעס, או שמה משניהם. "הוא שפך לי מים על שני עמודים של העבודה!" הרמיוני התנשפה בתסכול מול פניו של הארי והחליקה אל המושב בכבדות. רון שיחק בעצבנות עם ידיו והתיישב ליד הארי, לוקח לידו עוף ומשפיל את מבטו לפני שהוא נוגס בו. הוא מילא את פיו בכמות אוכל רבה מידי ובלע את הכל בפעם אחת. הרמיוני הביטה בו והזיזה את מבטה חזרה אל הארי שעדיין לא אמר דבר, מלבד חיוך שהוא העלה על פניו.

"רון לא ככה מתחילים עם בחורה!" הארי צוחק קלות, חיוך שיורד ברגע שהוא מביט ברון המרים את ראשו ושולח לו מבט יוקד. עוד לפני שהוא מספיק להבחין במבט המבולבל של הרמיוני רון קם ממקומו והרביץ להארי. שניהם נכלאו להמולת אגרופים וגבו של הארי הוטח ברצפה בחוזקה. מעליו היה רון שניסה להפגין את כישוריו המעטים במכות בזמן שהוא מתנשף מתסכול. בשנייה הראשונה שהארי הצליח להבין מה בדיוק קרה ולשים לב לרון שנמצא מעליו הוא התנער מאחיזתו ונעמד. "אתה רציני? אני סמכתי עליך!" רון צעק עליו והארי ידע שהוא צודק, כי זה באמת היה סוד שהיה עליו לשמור לעצמו. הוא צעד לאחור והמשיך להביט בחברו שנעמד והשפיל כעת את ראשו ואז בהרמיוני, שולח לה מבט מתנצל. במבט אחרון כועס אל רון הארי הסתובב ויצא מהאולם, לפני שהמצב יהפוך לגרוע יותר.

היה לו קשה לא לחשוב שהכעס של רון היה מוגזם. בחודשים האחרונים הוא ורון לא מפסיקים לריב, אפילו מהדבר הקטן ביותר. הוא עדיין היה חברו הטוב של הארי, אבל הרבה זמן הם לא הצליחו לדבר בניהם ולספר אחד לשני על מה שעובר עליהם. הארי בקושי דיבר איתו על החברה האחרונה שלו שנפרדה ממנו לפני מספר שבועות. כל זה היה יותר מדי בשבילו ודמעות קטנות החלו לזלוג על פניו לפני שהצליח להבחין בהן. מבטו של הארי נתקע ברצפות הגדולות ושדה ראיתו הטשטש מול עיניו כאשר יפחותיו התגברו. הוא הרגיש לבד יותר מאי פעם והוא ניסה לחבוק את גופו בידיו, ברם לא מצא נחמה.

קצת לפני הפנייה למדרגות שמובילות לחדר המועדון הארי נתקל בדמות אחרת. המכה זעזעה אותו, אך לא רק מעוצמתה. מהרגע הראשון בו פגע הארי בנער הוא ידע שלושה דברים: הראשון היה שהארי טעה בדרכו והוא נמצא קרוב מדי למרתפים, השני היה שהארי נתקע באדם שבכה גם כן, והשלישי, המפתיע מכל, הארי זיהה את הנער בו התנגש.

אז את הפאנפיק הזה אני מעלה לכאן אחרי שהעלתי אותו לאינסטגרם (book_il.m) וביקשו ממני להעלות אותו גם לכאן. אני ממש אשמח אם תקראו ותגידו מה דעתכם!

לתשומת ליבכם - ערכתי את הפאנפיק מאז שהתחלתי להעלות אותו באינסטגרם אז הפרקים לא זהים בדיוק. באינסטגרם עלו כרגע 59 פרקים ואני מניחה שהפאנפיק יסתיים עד פרק 70. פרקים יעלו פעמיים בשבוע, לא בימים קבועים.

אוהבת ומקווה שתהנוXD