להעביר לאחור | דרארי✔

-2-

פרק 2

הארי שלח את ידו ועזר לו לקום. מגעו ביד של הארי היה קריר והוא נרעד מההרגשה של עורו המחוספס של מאלפוי על עורו. מאלפוי התנער במהירות מהאחיזה הקרירה, ניער את הגלימה של בית סלית'רין שהתאבקה ושלח מבט מהיר לפוטר. "תסתכל לאן אתה הולך-" קולו של הבן אדם שמולו גווע כאשר עיניהם נתקלו. דראקו סקר אותו שנייה אחת יותר ממה שהארי ציפה ולכן הוא הוריד את מבטו במהירות לרצפה בזמן שמאלפוי מביט בו. "פוטר." הוא ירה את המילה האחרונה בכעס, אך בחולשה כזאת שהארי לשנייה ריחם עליו. מאלפוי ניגב את דמעותיו בשולי שרוול הגלימה והתחיל ללכת לכיוון שממנו הוא בא.

"מאלפוי, שנייה!" הארי הרים את השרביט של דראקו שנפל על הרצפה, רץ אחריו ונתן לו את השרביט שלו לאחר שזה הסתובב לאחור. "הוא נשבר, אבל בטח האבא הטחון שלך יכול לקנות לך עוד עשרה כאלו." העקיצה נפלטה בטבעיות מפיו של הארי. הוא רצה ללכת משם, להיכנס אל חדר המועדון שלו ולשבת עם הכרית לחוצה אל פניו עד שהדמעות יתייבשו, ברם לפתע פוטר הבחין שהמילים שאמר לדראקו גרמו לו להעלות יפחה חרישית. "מאלפוי? לא ידעתי שנמיות בוכות." הוא לא הגיב על דבריו.

הארי סקר את כל פניו של דראקו, עיניו האפורות הקרות שהיו שזורות בפסים אדומים של בכי וגופו הרזה והגבוה, שללא כל ספק ירד כמה קילוגרמים טובים מתחילת השנה. "ההורים שלי נידו אתי." דראקו הביט להארי בעיניים. הוא הרגיש את גופו בוגד בו, את רגליו מתקפלות תחתיו ולמרות המבט הנוקב של פוטר, יריבו השנוא, צנח לרצפה. גבו נשען על קיר המסדרון הקרוב ביותר והוא הפנה את ראשו אל התקרה בחדות. "מה?" הארי רכן מולו, יותר בסקרנות מאשר ברחמים על אויבו השנוא.

"אני לא הייתי מוכן להיות אוכל מוות ואמא שלי זרקה אותי מהבית. היא אמרה שמספיק לה שאבא שלי בכלא ושהיא לא צריכה בושה כזאת שהוא חוזר." דראקו משך באפו והסיט לאחור את שיערו הבלונדיני בידו השמאלית.

"אני פשוט מרגיש כל כך-" הוא עצר בפתאומיות והביט בפוטר במבט מוזר, כאילו הוא לא בטוח מה הוא אמור להגיד.

"זוז לי מהדרך פוטר," הנער הבלונדיני הזדקף במהרה ודחף את פוטר לאחור. "ואם תגיד משהו למישהו, אני נשבע שאני אהרוג אותך!"

הארי התיישב בכבדות על הרצפה ואחז בראשו בידיו. כאילו לא הספיקו לו הצרות שלו עכשיו הוא גם מרגיש אשם כלפי דראקו ואבא שלו. דמעות העלימו את שדה הראייה שלו וכך הוא לא שם לב שמאלפוי עצר ואף חזר על עקבותיו.

"אני מצטער הארי." הקול לא הפתיע את הארי כמו המשפט שאמר. "קראת לי הארי?" ההלם הורגש בקולו. "אמרתי לך סליחה ואתה מתמקד באיך שקראתי לך?" הארי משך בכתפיו, הכניס את ראשו חזרה אל בין ידיו והמתין בשקט עד שדראקו הלך. רק אחרי שהוא היה בטוח שהשיחה בניהם לא תתארך אפילו בעוד רגע אחד הוא קם, מחה את דמעותיו והחל להתקדם אל חדר המועדון שלו - ראשו עדיין מבולבל מהשיחה הקצרה שלהם.