להעביר לאחור | דרארי✔

-48-

היי! לא העלתי כאן המון זמן כי נמחקה לי האפליקציה ושכחתי את הססמה. סליחה!

פרק 48
הדיו הירוקה של המכתב נצצה באור המטבח וברקה מול עיניהם של רון, הארי והרמיוני. רון והרמיוני לטשו את מבטם בהארי, ובידיו שאחזו את המכתב וקימטו אותו בידו. ידיו רעדו והוא ניסה לארגן את המילים בראשו, אשר עלו והתערבלו במחשבותיו. הוא עצם את עיניו לשנייה וניסה להיזכר בכל השיחות המעטות שלהם לאורך השנים. בהתנשפות הוא פתח חזרה את עיניו והעביר לרון והרמיוני את המכתב, אשר קראו אותו יחד ללא מילים. 
"רון, אבא שלך-" הארי החל לדבר, אבל הבחין בחיוכו של רון. "אני מאמין לדראקו. הוא יהיה בסדר." רון הרים את מבטו לתקרה ונראה שקוע במחשבות, עד שהארי דיבר. "אני רוצה ללכת אל דראקו," הארי התקרב אל השולחן והביט בכל החפצים שהונחו עליו מלבד הספרים; חפצים שכולם מזכרות מדראקו. שרביט, שתי סיכות - אחת משנתו הרביעית ואחת שקיבל ליום הולדתו, מכתבים ומעל כולם מחולל הזמן השתקפו במבטו. "אני רוצה שנצא, כמה שיותר מהר. נמשיך לעשות את המשימה שלנו יחד איתו, אבל אני לא רוצה לעשות את זה יותר בלעדיו." את המראה הארי שלף ממכנסו והביט בה בזמן שהרמיוני ורון הסתכלו עליו. 
"אני מסכימה איתך שאתה צריך ללכת לדבר איתו," עיניו של הארי אורו והוא הביט בהרמיוני. "אבל אתה לא יכול." החיוך ירד מפניו. "מה?" "היא צודקת, הארי, זה כמו להתאבד. המפקדה שלהם כנראה מוקפת בלחשי איתור ברדיוס מאוד גדול והם ימצאו אותנו אם נשתמש בקסמים באזור. הם יתפסו אותך, ואתה לא רוצה לראות את דראקו שנייה לפני שיהרגו אותך." הארי דחף את כל החפצים לכיסיו, מלבד מחולל הזמן שהפך בידו. הוא הביט בעיניים של חבריו, ואחר כך בידיהם הנוגעות והניד בראשו. "אני מצטער, אבל אני חייב לראות אותו." הארי סב על עקבותיו ועלה במדרגות לפני ששמע תשובה.
המדרגות הלבנות התעקלו כלפי מעלה והוא רץ בהם במהרה. הארי עצר רק בחדר בו הם לנו ואסף את כל חפציו אל התרמיל. ריח של אבק עמד באפו כאשר יצא מהחדר וצעד באיטיות אל חדרו של סיריוס. הדלת החומה והמתקלפת חרקה כאשר הוא פתח אותה והארי צעד פנימה באיטיות. הוא לא תלה מבט באף אחד מהפריטים בחדר ורק התקרב אל מיטתו הישנה של סיריוס והניח מתחת לכרית את מחולל הזמן. הוא שאף שוב לאפיו את ריח האבק והקשיב לקול הרעמים שהדהד מחוץ לבית ויצא מהחדר.
לאחר שירד במדרגות בהן עלה, הפעם לא במהירות אלא באיטיות בזמן שידו משתהה על המעקה, הוא נעמד מול רון והרמיוני. "אנחנו נבוא איתך, אפשר להתעתק למקום קרוב וללכת משם כמה ימים ברגל. הם לא יזהו אותנו אם לא נשתמש בשרביטים. זה יכול לעבוד." הארי חייך אליהם והתחיל להתקדם לעבר הדלת. "אתם לא יכולים לבוא, אתם יודעים את זה. מישהו צריך להשמיד את ההורקרוקסים-" "אנחנו באים." הוא צפה בהם עולים להביא את החפצים ונעמדים לידו. ללא מילים הם החלו להתקדם לעבר היציאה, הארי שולח את ידו ופותח את הדלת.
בחוץ זרזיפי גשם הכו בקרקע בעוד רעמים וברקים חוצים את השמים. הארי הידק את מעילו, וכאשר הרים את ראשו הוא ראה נער בלונדיני עומד במרכז הרחוב, רטוב כולו ובידו מעמעם. עוד לפני שהספיק להבחין בפרטים נוספים דראקו החל להתקדם לעברם ונעמד מול שלושתם. דראקו בהה ברון בעיניים אדומות ונפוחות מדמעות. "אני מצטער. אני- אני כל-כך מצטער."